זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

קביליו בטי-ג'ילדה בת מרדכי-מרקו ולאה-ילה מנדיל ילידת בלגרד, יוגוסלביה

נולדתי בשנת 6391 בבלגרד, יוגוסלביה, למשפחה ספרדית שומרת מסורת. אבי היה סוכן בדים ואמי הייתה תופרת. הייתי בת יחידה להוריי. ב-6 באפריל 1491 התעוררנו מרעש הסירנות וההפגזות המטוסים הגרמניים על העיר. הסתתרנו בבונקר מול הבית. לקחתי אתי את הבובה שלי, אותה לא עזבתי במשך כל המלחמה. אבא גויס לצבא ושירת בחיל הקשר. אני ואמי ברחנו לכפר

גרוצקה לא רחוק מבלגרד. לאחר שבוע חזרנו לעיר ונאלצנו לענוד את הטלאי הצהוב. אבא ברח מבלגרד, אך הגרמנים תפסו אותו והוא נלקח למחנה שבויים, גם משם ניסה לברוח, נלכד ונלקח למחנה הריכוז טופובסקה- שופה. אמי ואני ביקרנו אותו שם בימי ראשון והבאנו לו מעט אוכל. בסוף נובמבר 1491 נלקח אבא למחנה יאיינצי. לאחר המלחמה מצאנו את שמו ברשימת האנשים שנרצחו במחנה זה. לאחר זמן לא רב החלו לשלוח נשים וילדים למחנה באנייצה, שם נרצחו מרבית יהודי בלגרד. לאימא שלי הייתה חברה, אשת כומר, והוא דאג לנו לתעודות מזויפות, באמצעותן ברחנו לכפר אוזיצ'ה בדרום סרביה. שם חברנו לפרטיזנים ונדדנו אתם ממקום למקום. חליתי בדלקת ראות והוחזרתי לבלגרד להחלמה. לאחר החלמתי עברנו לכפר גרוצקה שם חיינו כאיכרים. אמי הבהירה את שערותיי על מנת שלא אמשוך תשומת לב. בכפר זה היו פעולות נגד הפרטיזנים - יש לי זיכרונות זוועה מהמראות שהייתי עדה להם.

בשנת 5491 ברחנו לכרמים באזור שעבר מהרוסים לגרמנים כמה פעמים ונותר הרוס.

לאחר תום המלחמה חזרנו לדירתנו בבלגרד, ואימא חזרה לעבוד כתופרת. נשארנו בעיר עד שנת 8491.

בשואה איבדתי את אבי, דודים ועוד כ-08 קרובי משפחה.

בסוף שנת 8491 יצאנו מיוגוסלביה ועלינו על סיפון האנייה “קפלוס" והפלגנו לעבר ארץ ישראל. מנמל חיפה הועברנו למחנה עולים בבאר יעקב. בשנת 9491 עברתי לירושלים, הצטרפתי לקיבוץ עמיר, ושוב חזרתי לירושלים.

עבדתי שנים רבות בנושאי תיירות ובבתי מלון.

מבעלי הראשון, אריה גרוס, נולדה בתי אורן. מבעלי, אלברט קביליו, נולדה בתי רינה. יש לי 2 נכדים.

את חיי תיעדתי בספר אישי.

“כאשר אני נמצאת מחוץ לגבולות ארץ ישראל, אני עדיין חשה פחד וחרדה, כמו אלו ולנכדי אני רוצה לומר: שליוו אותי באותה תקופה אפלה. אני שמחה שאתם חופשיים, וגאים להיות ישראלים."

110