זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

קניג הרטה בת הינקו וזורה כהן ילידת קופריבניצה, יוגוסלביה

נולדתי בשנת 3191 בקופריבניצה, יוגוסלביה. אבי היה יבואן של מזון חיות. מצבנו הכלכלי היה שפיר, ובבית גרה גם עוזרת. למדתי בבית ספר יסודי וב"אורט". בשנת 9391 נישאתי לפאול גולדשטיין והתגוררנו אצל הוריי בזאגרב. ב-0491 הגיעו ילדים מגרמניה, והוריי לקחו תחת חסותם את יעקב גולדברג, ילד בן 11. הילד התגורר אצלנו עד 2491, ובהמשך עלה ארצה עם עליית הנוער, כיום הוא

מתגורר ברעננה.

המלחמה ביוגוסלביה החלה ב-6 באפריל 1491. אני ובעלי נלקחנו מזאגרב למחנה הסגר. חבר של בעלי, נאצי - יוגוסלבי (אוסטאשי), הצליח להוציא אותנו פעמיים מההסגר ובכך להציל אותנו. באוגוסט 2491 הועברנו לאזור ביוגוסלביה שהיה נתון לחסות האיטלקים. פאול לימד בבית ספר ואני עבדתי בתפירה. ב-7 בנובמבר 2491 נלקחנו למחנה מעצר באי ראב, שהיה בשלטון האיטלקים. עבדתי שם כגננת, בעוד בעלי הצטרף לפרטיזנים ועסק בקניות עבורם. לאחר שאיטליה נכנעה, חזר פאול לאי ראב וחילץ אותי ואת שאר העצורים והעביר אותנו לעיירה אוטוצאץ שביוגוסלביה, זה היה בערב יום כיפור 3491. כל הניצולים חברו לפרטיזנים ביערות, למעט אני שהייתי אז בהיריון עם בתי. ילדתי את בתי, אביבה, במאי 4491. בעלי שלח מכתב בתחילת מאי שבו כתב כי הוא מצפה בכיליון עיניים ללידת בתו. זה היה מכתבו האחרון, הוא לא זכה לדעת כי נולדה לו בת. נאלצתי לברוח עם בתי התינוקת ועם שאר המשפחות בכל פעם כשנודע לנו שהאוסטשים מגיעים. הדבר היה כרוך בהליכה מאומצת למרחקים גדולים.

לאחר המלחמה חזרתי עם בתי התינוקת ואמי לזאגרב, שם גרנו עד סוף שנת 8491, אז עלינו ארצה.

במלחמה איבדתי את אבי, הינקו, את בעלי פאול וכן בני משפחה נוספים.

בארץ נישאתי ליוסף קניג.

עבדתי בחנות בגדים בתל אביב במשך 53 שנה.

יש לי בת יחידה: אביבה, נכדה ושני נינים.

כיום אני מתגוררת סמוך למשפחת בתי ברעננה.

111