זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

אורן לוצי בת מריאן וצלינה סָלֵס ילידת בוריסלב, פולין

נולדתי בשנת 5291 בבוריסלב, פולין. אבי היה סוחר עורות ובעל מחסנים גדולים ואמי הייתה עקרת בית. מצבנו הכלכלי היה טוב. הוריי חיו והתנהגו כפולנים. היה לי אח צעיר ממני בשם איזידור. בשנת 9391, לפני פרוץ המלחמה, סיימתי בית ספר תיכון פולני.

עם הכיבוש הגרמני ניתנו לאוקראינים יומיים לעשות בעיר כרצונם. האוקראינים עברו מבית לבית, הרגו ושדדו יהודים. סבי ודודיי היו בין הראשונים שנרצחו. בן דודי נרצח לעיניי. אבא המשיך בעבודתו עוד כמה חודשים. לאחר זמן מה נכנסו הגרמנים לביתנו ובזזו את דברי הערך ואת הפרוות. החלו אקציות. באקציה השלישית נלקחתי עם חברי, אריה, לימים בעלי, ועוד צעירים לעבודות כפייה. עבדנו בהעמסת חלקי חילוף של טנקים על רכבות. הייתי אז רק בת 51. הועברנו לגטו בעיר. בשנת 1491 נתפסנו אריה ואני והוכנסנו לאולם בית הקולנוע עם עוד מאות צעירים. השוטרים היהודים שהופקדו עלינו הכו אותנו כל הלילה. דברי הערך נגזלו מאתנו. אבי ביקש מאחד המפקדים הגרמניים לשחרר אותי, התרחש נס - שוחררתי. התחבאתי ביערות ובגטו יחד עם משפחתי ובלילות בנינו בונקר בחצר הבית של הוריו של אריה. היו שם שני בונקרים. בבונקר השני התחבאו אמי ועוד חברים, אך הוא התגלה וכל מי שהיה בו נרצח. בבונקר שבו הסתתרתי היו 8 אנשים. למזלנו לא התגלינו וכולנו ניצלנו. שהינו בבונקר הזה שנה וחצי, עד סוף המלחמה. היה מי שסיפק לנו קוביות סוכר, גרעיני חיטה ומים. היה גם גרמני שהושיט לנו עזרה מאחר שמשפחה יהודית בברלין עזרה לו בשעה שהיה סטודנט.

בשנת 4491 שוחררנו מהכיבוש הנאצי בבוריסלב.

במלחמה איבדתי את הוריי, אחי, סבי, סבותיי, דודותיי וילדיהן.

נישאתי לאריה בבית העירייה בבוריסלב. בעיר נולדה בתי הבכורה צילה. לאחר השחרור נותרנו עוד זמן מה בבית הורי בעלי, ובשנת 5491 נסענו לגליביצה בפולין. בשנת 6491 נישאתי לאריה בטקס דתי יהודי. עבדתי בהנהלת חשבונות ואריה למד הנדסה. לאחר סיום לימודיו היה למהנדס ראשי בחברה. בשנת 4591 נולד בני אלי.

בשנת 7591 יצאנו ברכבת מפולין לאיטליה, ומשם הפלגנו לארץ באנייה שארגנה הסוכנות.

עבדתי 7 שנים ב"תדיראן" והייתי בין מרכיבי הרדיו הראשון למכוניות שבנתה החברה. במשך 03 שנה ניהלתי מפעל אופנה בתל אביב.

יש לי שני ילדים: צילה ואלי, 6 נכדים ו-21 נינים.

117