זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

אפלבוים אברהם בן משה והניה יליד רפאלובקה, פולין

נולדתי בשנת 5291 בסטרה רפאלובקה (רפאלובקה הישנה), בחבל ווהלין, פולין (היום אוקראינה). משפחתי מנתה 7 נפשות: סבתא, הורים ו-4 ילדים; שמואל, אני, לייבל ולאה. אחותי פרל נפטרה בילדותה. בכפר גרו כ-08 משפחות יהודיות. לאבי הייתה חנות כלבו. למדתי בבית ספר פולני ואחר הצהריים בחדר מתוקן. ב-71 בספטמבר 9391, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נכנסו הסובייטים לאזור. החיים נמשכו כסדרם כשנתיים, למעט פגיעה בפרנסה, בחיי הדת ובפעילות

הציונית. ב-22 ביוני 1491, כאשר נסעתי לבקר את דודתי בדומברוביצה, נעצרתי בתחנת הרכבת על ידי אנשי המשטרה הסובייטית. בקושי הצלחתי לחזור הביתה. עוד בטרם נכנסו הגרמנים לאזורנו, החל פוגרום מצד התושבים האוקראינים ורכוש יהודי רב נשדד. אחר כך נאלצנו לענוד סרט לבן עם מגן דוד על הזרוע, ומאוחר יותר טלאי צהוב. נשלחתי לעבודות כפייה ביערות ובמנסרה. בחורף 1491 הייתי אמור להישלח לעבודה בעיר ווינניצה, אך למזלי הצליחה אמי לשחרר אותי; מי שיצא לשם לא חזר. באביב 2491 נאלצה משפחתי, יחד עם יהודי המקום, לעקור לגטו שהוקם בעיירה רפאלובקה החדשה. היו שם כ-0052 איש. גרנו בחדר אחד עם עוד כמה משפחות. נאלצתי לצאת לעבודות כפייה והגענו לסף רעב. ניסיתי לברוח מהגטו אך ללא הצלחה. בניתי מסתור בעליית הגג והכנתי אותו לשעת סכנה, שאכן הגיעה. ב-92 באוגוסט 2491 נצטוו תושבי הגטו להתייצב למפקד בכיכר. בדרך אמרה לי סבתי לחזור הביתה ולהתחבא. עשיתי כמצוותה, ובשל כך ניצלתי. יהודי הגטו הובלו לבורות על יד הכפר סוכובוליה ונרצחו באכזריות. שהיתי במחבוא כשבוע ואז יצאתי למסע לעבר הכפר סופצ'וב. בדרך שיניתי את מסלול הבריחה והגעתי לבקתה של האיכר אנדרי מלניק, ידיד המשפחה, שם נודע לי כי אבי ואחי שמואל נמצאים במסתור בחלקת יער ביצתית. כעבור ימים אחדים חברתי אליהם; הפגישה הייתה נרגשת מאוד. לקראת חורף 2491-3491 בנינו בונקר ביער ובו הסתתרו כמניין יהודים ניצולי הגטו. ב-3491.1.1, עקב הלשנה, רצחו שוטרים אוקראינים 6 מתוכם, ביניהם דודי יהושע. אבי ואחי יצאו באותו בוקר לאסוף מזון. באותה עת שהיתי עם בן דודי אריה בחווה של איכר ועסקנו בנגרות. כך ניצלנו. מפחד אנשי כנופיות בנדרה (לאומנים אוקראינים) ברחתי צפונה, ובקיץ 3491 הצטרפתי ליחידת הפרטיזנים הפולנית "ונדה וסילבסקה"; בסוף השנה חליתי בטיפוס ובקושי גברתי על המחלה. עם שחרור האזור על ידי הצבא האדום בינואר-פברואר 4491 חזרתי לרפאלובקה החדשה. במרץ 4491 גויסתי לצבא האדום והוצבתי בעיר הנמל ארכנגלסק, בצפון רוסיה. באפריל 6491 שוחררתי מהשירות, חזרתי לפולין והגעתי לעיר לודז', שם פגשתי את אבי ואחי שמואל ששרדו. הם עלו לארץ ב-9491. בשואה איבדתי את אמי הניה, סבתי פסיה, אחי לייבל ואחותי לאה שנורו למוות עם שאר יהודי הגטו. בלודז' הצטרפתי לקיבוץ "דרור". לאחר פוגרום קילצה יצאתי לדרכי לארץ ישראל בעזרת אנשי עלייה ב'. עליתי על ספינת המעפילים "אומות מאוחדות", שהגיעה לחופי נהריה ב-1 בינואר 8491. בשנת 9491 נשאתי לאישה את הדסה לבית יגודה, אותה הכרתי בלודז' והייתה עמי לאורך המסע לארץ. להדסה ולי שתי בנות, עין-יה (הניה) וחגית, שישה נכדים, נינה ונין. שירתי בצה"ל בחטיבות עציוני וגבעתי. לאחר השחרור עבדתי במשרד התחבורה, באגף הרכב, עד פרישתי לגמלאות. אנדרי ואנה מלניק ז"ל ובתם נסטיה, שהסתירו אותי וסייעו גם ליהודים אחרים, הוכרו כחסידי אומות העולם מטעם "יד ושם". בשנת 2991 פרסמתי חוברת זיכרון "בדרך מגטו רפאלובקה לסופצ'וב" (סיפור אישי). אני מקדיש רבות להנצחת בני משפחתי, עיירת הולדתי והסביבה.

121