זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

בינשטוק שלמה בן דוד ומרים יליד לודז', פולין

נולדתי בשנת 7391, הייתי כבן שנתיים כאשר הגרמנים כבשו את פולין. חיינו בגטו לודז', הגטו השני שהוקם בפולין במאי 0491. הוריי עבדו בעבודות כפייה; אבא עבד בהובלות מהרכבת לגטו ואימא עבדה בבית חרושת למוצרי קש. גם אחותי בת ה-9 יצאה לעבודה. אבי הצליח להבריח מעט מזון לתוך הגטו. האוכל חולק לכל המשפחה המורחבת וגם לשכנים.

הגטו חוסל באוגוסט 4491, אך נותרו בו יהודים. שתי קבוצות נשלחו לדרזדן ולאוריניינבורג ובגטו עצמו נותרו כ-009 איש. אותי החביאו עם ילד נוסף בבית נטוש במשך כשלושה חודשים, עד שחרור העיר בידי הצבא האדום ב-91 בינואר 5491. אני אחד הילדים הבודדים ששרדו בגטו לודז', למרות ששהיתי בו מהקמתו ועד שחרורו.

בשואה איבדתי סבא, סבתא, דודים ודודה ובני משפחתם.

לאחר המלחמה נדדנו בין מחנות עקורים, ולבסוף התמקמנו במחנה בעיירה בנסהיים, ליד פרנקפורט.

באפריל 9491 עלינו ארצה בעזרת הג'וינט ושליחי עלייה, מנמל מרסיי באנייה “עצמאות".

למדתי בתיכון הדתי בבני-ברק ושירתי בנח"ל.

סיימתי לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטת “בר אילן". הייתי מורה וסגן מנהל בית ספר תיכון. במהלך השנים יצאתי לשלוש שנות שליחות בברזיל מטעם הסוכנות היהודית.

אני נשוי ללאה-בלומה ויש לנו ארבעה ילדים: יונית, גילה, תמר ויצחק.

אנו רווים נחת מ-91 נכדים, כן ירבו!

.)2006( “סירה בסערה" את חיי תיעדתי בספר אישי בשם

128