זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

הרמן דוד בן אליעזר ופרידה יליד שווירש, פולין

נולדתי בשנת 1391 בשווירש, פולין. אבי היה סוחר וגם עסק בחקלאות, אמי הייתה עקרת בית. למדתי בבית ספר ממשלתי יחד עם ילדים פולנים. זיכרונותיי מלפני המלחמה קלושים. ב-9391 הגיעו אלינו שמועות על פרוץ המלחמה, אך הגרמנים הגיעו לעיירה שלי רק בשנת 1491, לאחר שהרוסים נטשו את המקום בעקבות הפרת הסכם

ריבנטרופ-מולוטוב. אט אט הוחמרו תנאי החיים והוטלו עלינו מגבלות. התחלנו להרגיש מחסור במוצרי מזון וסבלנו מרעב. אבי עשה כמיטב יכולתו כדי לפרנס את המשפחה. לאחר כחצי שנה הוכנסנו לגטו פשמישלנה. התגוררנו כמה משפחות בחדר אחד. כל כמה ימים יצא מהגטו משלוח יהודים למחנה ההשמדה ברגן בלזן. מחשש שנישלח גם אנו, חפרנו בור מתחת לרצפה, את החול פזרנו בלילה ואת הפתח הסווינו. אבא נהג לצאת בלילות מהגטו לכפרים הסמוכים בניסיון להשיג מזון, לא פעם חזר בידיים ריקות. היינו בגטו כשמונה חודשים. באקציה האחרונה שנערכה בגטו נכנסנו עם משפחת דודי לבור, אבי הסתתר במתבן בכפר סמוך. הגרמנים נכנסו לצריף שבו התחבאנו, אני זוכר את מסמרי נעליהם שראיתי במבטי כלפי מעלה. עצרנו את נשימתנו על מנת לא להתגלות. מאוחר בלילה חזר אבי וביחד יצאנו בניסיון להגיע לאזור בטוח בעודנו מתחמקים ממשתפי פעולה אוקראינים שרדפו אחרינו. כאשר הבטנו לאחור ראינו את הגטו עולה באש. הגענו לעיירת הולדתי. בתי היהודים היו פרוצים. הצלחנו לגרש אספסוף שניסה לגזול את כספנו ונכנסנו למרתף הבית. בבוקר יצאנו ליער באזור לבוב וחברנו לבני משפחה שהתחבאו שם בבונקר. אבי נפטר בבונקר ההוא. אמי ואנו, ארבעת ילדיה, שרדנו בקושי בעודנו נתונים להפגזות. הבונקר נהרס ונאלצנו לחפור חדש. בשנת 5491 נשמעו תותחי הרוסים והבנו כי המלחמה עומדת להסתיים. שרדנו ביער עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה הייתי בקרקוב. בשנת 7491 עברתי לבילסקו בפולין, שם רוכזו ניצולי שואה לקראת עלייתם ארצה. עברתי לאיטליה ל"בית סלבינו". אנשי הבריגדה פעלו להעלותנו על אניית המעפילים “ארלוזורוב". בהגיענו לחופי הארץ תפסו אותנו האנגלים והוגלינו לקפריסין. לאחר כחצי שנה הורשיתי לעלות ארצה.

עם הקמת המדינה לקחתי חלק בביסוס היישוב בארץ ולחמתי ב-4 מלחמות.

בשנת 8591 נשאתי לאישה את שלומית סולוביצ'יק. נולדו לנו שלושה ילדים: רונית, אליעזר ויואב וכן 4 נכדים.

בארץ התפרנסתי מחקלאות בעיקר ברעננה.

בית סלבינו מוסד לשיקום ילדים ניצולי שואה שפעל במבנה ששימש בזמנו פנימייה לנוער פשיסטי באיטליה.

המוסד בהנהלת משה זעירי טיפל ב-008 ילדים בני 5 - 61.

140