זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

זבנוביץ' דוד בן מאיר וחנה יליד יאדוב, פולין

נולדתי בשנת 9291 ביאדוב, פולין. אבי, מאיר, היה בן למשפחת סוחרים. הם סחרו בחמאה, ביצים, שמנת ועוד. את הסחורה מכרו בוורשה. אמי הייתה עקרת בית. הייתה לי אחות צעירה, חוה. כל שנות ילדותי עברו עליי בנעימים. התחלתי ללמוד ב"חדר" בגיל 4. בבוקר למדתי בבית ספר פולני ואחר הצהריים למדתי בבית ספר יהודי.

בשנת 2491, בעודי חוגג את בר המצווה שלי, נכנסו הגרמנים לעיירה. משפחתי הועברה לגטו שהוקם בעיירה. דודתי, אחות אמי, שהייתה נשואה לגוי פולני הבריחה לנו אוכל. אותו דוֹד גוי הצליח להבריח אותי לעיירה זקוּפַנֶה שבהרים בגבול צ'כיה. לשם הגעתי לאחר נסיעה של כמה ימים ברכבות. קרובי משפחת דודי החביאו אותי בחצר הבית, בתוך בור באדמה ליד מלונת הכלב. אבי הצליח לברוח מהעיירה. הוא הגיע לזקופנה והוחבא יחד אתי בתוך הבור. את אמי ואחותי לא הצליחו להבריח, הגרמנים אספו אותם במרכז העיירה ושלחו אותם למחנה טרבלינקה שם הם נשרפו בתאי הגזים. כל שנות מלחמת העולם השנייה עברו עליי במחבוא בעיירה זקופנה, כשמידי פעם מעבירים אותי ואת אבי ממחבוא אחד לאחר. לאחר המלחמה חזרתי עם אבא לעירנו יאדוב. הגויים הפולניים התנכלו לנו לכן ברחתי ללודז' שם הייתה קהילה יהודית גדולה. אחר כך הוכנסתי לבית יתומים בחלנובה. במסלול דרכי ארצה עברתי בצ'נסטחובה, משם, בעזרת ה"שומר הצעיר", הוברחתי לפראג ולבסוף הגעתי למחנה עקורים ליד מינכן שבגרמניה ומשם המשכתי לפרנקפורט. שנתיים לאחר מלחמת העולם השנייה הצלחתי להגיע לאנייה “אקסודוס", הלוא היא “יציאת אירופה תש"ז". האנייה יצאה ביולי 7491 מצרפת כשעל סיפונה 005,4 מעפילים. משחתות בריטיות פגעו בספינה וב-81 ביולי היא נכנסה פגועה לנמל חיפה. שר החוץ הבריטי החליט לא להגלות את המעפילים לקפריסין, אלא להחזיר את האנייה לנמל המוצא בצרפת. שלוש אניות גירוש הגיעו לפורט דה בוק אך אנו סירבנו לרדת לחוף. לאחר 3 שבועות הפליגה האנייה לנמל המבורג בגרמניה. הועברנו בכוח למחנות פליטים בגרמניה. בשואה איבדתי את אמי חנה ואחותי חוה.

בסופו של דבר, הגעתי ארצה באפריל 8491 באניית המעפילים “קדמה".

שלושה ימים לאחר הגעתי לארץ, ללא ידיעת השפה העברית, גויסתי לצבא בעיצומה של מלחמת השחרור. נלחמתי נגד הירדנים באזור ירושלים, ונגד הסורים בגזרת אשדות יעקב (צמח).

לאחר המלחמה הגעתי לרעננה, ובשנת 5591 נשאתי לאישה את רחל שהגיעה מרומניה.

הייתי בעל משאית. כל השנים עסקתי בהובלת רעפים וחול.

לרחל ולי שלושה ילדים: שושי, שולי, ודרור, וכן שבעה נכדים.

147