זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

זביצקי מניה בת אהרן והלה וולקן ילידת קרקוב, פולין

נולדתי בשנת 5291 בקרקוב, פולין. אבי היה איש עסקים אמיד, ואמי עקרת בית. היה לי אח בשם מקס. למדתי בעיר בגימנסיה קופצקה עד אוקטובר 9391.

כאשר נכנסו הגרמנים לעיר, באוקטובר 9391, ברחנו לטרנוב, שם גרו רבים מבני המשפחה. נשלחתי עם בני משפחתי למחנה פלשוב שם עבדתי בתפירת מדים עבור הגרמנים. בהמשך הועברתי למחנה סקרזיסקו ועבדתי בבית החרושת לתחמושת. לעתים חיבלתי בתחמושת שעברה תחת ידי, ולא פעם הכו אותי בשל כך. כאשר הרוסים התקרבו, נשלחתי לצ'נסטוחובה ומשם לברגן בלזן. לקראת סוף המלחמה, כאשר הגרמנים חששו מפני הצבא האמריקני המתקרב, הוציאו אותנו, אסירי המחנה, ל"צעדת מוות". נפלתי בדרך ונותרתי לשכב. השומרים הגרמנים חשבו כי אני מתה ולכן לא ירו בי. חיילים אמריקנים שעברו במקום לקחו אותי לבית שהיו בו עוד 3 בנות יהודיות. לאחר שהתחזקתי קמעה, הועברתי למחנה העקורים בלנדסברג. מאחר שלמדתי אנגלית בגימנסיה, שימשתי כמתורגמנית עבור אנשי אונרר"א.

בשואה איבדתי את הוריי ואחי, אני היחידה ממשפחתי ששרדה.

את בעלי לולק הכרתי עוד במחנה סקרזיסקו. ישנתי על הרצפה ליד אחותו, גוסטי. את לולק פגשתי כאשר בא לבקר אותה. מצאנו שפה משותפת מאחר שלמדנו באותה גימנסיה בקרקוב. לאחר השחרור לולק בא לבקר אותי במחנה העקורים. הייתי בלנדסברג עד נובמבר 7491. לולק רצה לעלות לארץ, ואני רציתי לנסוע לאמריקה, ולבסוף התפשרו על בריטניה.

נישאנו בלונדון בשנת 8491.

הייתי פעילה במוסדות יהודיים שונים ואף זכיתי לתעודות הוקרה על פעילותי.

ללולק ולי נולדו שתי בנות: סוזן וג'ודי וכן 6 נכדים ו-5 נינים.

בעלי ואני עלינו לארץ בשנת 8002 בעקבות בתנו ג'ודי.

146