זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

זסמילך מינה בת שלמה ומלכה בורשטיין ילידת קרשניק, פולין

נולדתי בשנת 4291 בכפר קטן ליד קרשניק, פולין. אבי היה סוחר. היו לי שתי אחיות ושני אחים. למדתי בבית ספר פולני, ו'מלמד' בא לביתנו ולימד אותי יידיש. אבי הלך בשבתות לכפר סמוך על מנת להתפלל כי בכפר היו 4 - 5 משפחות יהודיות בלבד.

עם תחילת המלחמה החלו ההגבלות והגזרות על היהודים בכפר. נאלצנו לענוד סרט לבן ועליו מגן דוד. בשנת 2491, באחת הפעמים שיצאתי לקרשניק להשיג מזון, נתפסתי והוכנסתי לגטו בעיר. הייתי בגטו עד אמצע 3491 מבלי יכולת ליצור קשר עם משפחתי בכפר. אני זוכרת כי הרב בעיר הבין את המצב בגטו ואמר כי נמות על קידוש השם. הגטו הזה התקיים עד סוף המלחמה. הצלחתי למצוא פרצה בגדר הגטו ולברוח. שאלתי גוי על היהודים באזור והוא הפנה אותי ליער, שם מצאתי את אמי, אחי ואחותי הצעירים וגם את סבתי. אבי נהרג ביער באחת מפשיטות הגרמנים. הייתי תופרת מיומנת ותפרתי בגדים לאנשים ביער ובכסף שהרווחתי קניתי אוכל בכפרים הסמוכים. כך הצליחה משפחתי לשרוד. מאוחר יותר נודע לי ולמשפחתי כי יש פרטיזנים ביערות ולאחר שיצרנו אתם קשר גילינו בין הפרטיזנים בני משפחה נוספים. יום אחד, באוגוסט 4491 יצאתי לכפר הסמוך עם מעט גרגירי חיטה על מנת לטחון אותם לקמח. לפתע ראיתי חייל רוסי רכוב על סוס. החייל ביקש שכל מי שמתחבא בכפר וביער ייצא ממחבואו כי הם מחפשים את הגרמנים, ומי שיימצא במחבוא עלול בטעות להיחשב לגרמני וסופו שייהרג. חזרתי לכפר הולדתי אך לא מצאתי בו דבר. פגשתי את שלמה זסמילך ובתחילת 5491 התחתנו. פנינו לעיר לודז', שם קיבלנו דירה קטנה, ולאחר זמן לא רב המשכנו לברלין ומשם למחנה ליפהיים ליד מינכן, אזור שהיה בשליטת האמריקנים. שלמה ואני היינו במחנה העקורים עד סוף 8491. במרס 9491 הפלגנו מנמל מרסיי שבצרפת והגענו לקרית מוצקין, משם עברנו לתל אביב, אל אחי, שהגיע לארץ לפנינו. בעלי החל לעבוד בקבוצת הובלה, ובהמשך עבד בבנק משכנתאות. אחי המבוגר, שהיה כבר נשוי, הצטרף לפרטיזנים ביערות. גם אחותי המבוגרת שרדה.

לשלמה ולי נולדו שתי בנות: חנה ורבקה. היו לי 7 נכדים ו-21 נינים. אחד מנכדיי נהרג באסון המסוקים.

אני תוהה על חוזקו וחוסנו של האדם, שלמרות כל תלאות המלחמה, הסבל והשכול שעברתי, אני מחזיקה מעמד.

148