זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

טיסר מרים בת שלמה ואסתר שיידהולץ ילידת ורשה, פולין

נולדתי בשנת 6291 בוורשה שבפולין. לפני נולדו אחיי אלטר-שלום ואברהם- משה, אחריי נולדה ביילה-רחל. בשנת 9291 עברנו לבריסל, בלגיה שם היה לאבי בית חרושת קטן למוצרי עור. ביתנו היה דתי-ציוני. ב-5 במאי 2491 כמעט סיימתי את כתה ז' בבית הספר הכללי שבו למדתי - אז הגיעה המלחמה לבריסל. הודות לתושייתם של הוריי הצלחנו כולנו לברוח

מבלגיה. נדדנו עד שהגענו לכפר קואראז בדרום צרפת. למזלנו, הרשו לנו הכפריים להתחבא בצריפים שבחצר ואף סיפקו לנו אוכל. במיוחד זכורה לי עזרתם של בני משפחת בון. אני הייתי עם הוריי, אחיי התחבאו אצל משפחות אחרות ואחותי במנזר. לא יכולנו לשהות שם לאורך זמן, ושוב נדדנו לניס ומשם לסט. מרטין דה- ויזובי. ב-3491 חצינו את האלפים הצרפתיים לצד האיטלקי. גם בצפון איטליה זכינו לעזרה רבה מצד הכפריים המקומיים. לאחר זמן מה נודע לנו שקיימת אפשרות לקבל דרכונים אצל הקונסול ההונגרי. גיסתי הסתכנה ונסעה לרומא עם תמונות של כל בני המשפחה, והצליחה, לאחר תלאות מרובות לחזור עם דרכונים חדשים לכולנו. קיבלנו את שם המשפחה ואמוס. בעזרת דרכונים אלה עברנו לרומא, שם היינו עד השחרור ב-4491. ולמרות זאת, עד עכשיו זכורה לי היטב תחושת הפחד שליוותה אותנו כל השנים ההן, שמא יתפסו אותנו ויגלו שאנחנו יהודים. רבים מבני משפחתנו, שלא הצליחו לברוח כמונו, נספו. ב-9491 הגרתי לניו יורק. בשנת 1591 נישאתי ליעקב טיסר אותו הכרתי עוד באיטליה, גם הוא, כמוני, יליד פולין וניצול שואה. כך הצלחנו לשרוד, עם עזרה רבה משמים ומאנשים טובים.

נולדו לנו שלושה ילדים: סוזן, מארק (משה יצחק) וסטיבן (שלמה).

ב-2991 עלינו לארץ ומאז אנחנו מתגוררים ברעננה.

יש לי 8 נכדים ונינה אחת. שכתב אחי, אלברט מ' שרון, כפי שסיפר לאשתו, לין. Walking to Valdieri קורות משפחתי מונצחים בספר לצד זיכרון הפחד והתקווה שזוועה כזו לא תתרחש עוד, אני מביעה מדי יום את תודתי ליושב במרומים על החסד הרב שהרעיף על משפחתנו באותם ימים אפלים, ועל שהפגיש אותנו עם אנשים טובים רבים שבזכותם שרדנו.

150