זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

מלר אסתר בת שמואל והדסה ריינהרץ ילידת פביניצה, פולין

נולדתי בשנת 4391 בפבניצה, פולין. לסבי מצד אמי היה בית חרושת לבדים ואבי עבד שם. הגרמנים שעבדו בבית החרושת יעצו לסבי לברוח, וכבר בתחילת המלחמה יצאנו מהעיר. אני, אחי ואבי יצאנו לינוב, אמי ואחותי התינוקת חזרו לפביניצה. בהמשך הצטרפה אלינו אימא והשאירה את אחותי רחל בת השנה בידי אמהּ בגטו פביניצה. עם חיסול הגטו ב-2491, הן נשלחו למחנה ההשמדה חלמנו,

משם לא חזרו.

אבא נתפס בינוב בידי הגרמנים, ונשלח לעבודות פרך באזור קרקוב, משם, סביר להניח, נשלח לאושוויץ (אולי, ואני נשארתי לבדי בינוב?). אחי חזר לגטו פביניצה. בשנת 2491, כאשר פונה הגטו, ברחו אחי ודודתי לינוב. לאחר כחודש נשלחו כל יהודי ינוב והסביבה לקוניצפול, שם הובטח לנו שנישלח ל"יישוב מחדש", אך למעשה רוכזנו לקראת העברתנו לאושוויץ. ערב השילוח הייתה האפלה. אחי החל לצעוק כי אנו עומדים להישלח אל מותנו. אימא הדליקה נר, ושוטר פולני הגיע על מנת לקנוס על הפרת האפלה. הוא הפך למושיענו. השוטר הציע לנו לברוח כי בתוך חצי שעה תגיע הרכבת. ברחנו לכפר סמוך ופולני הלין אותנו במתבן, ממחבואנו שמענו את הצפירות, הצעקות והבכי. לאחר האקציה הגיעו לכפר חיילים גרמנים לחפש תרנגולות, וגם דקרו בקש, למזלנו לא התגלינו. האיכר חשש לגורלו וביקש שנעזוב. חזרנו לינוב, נדדנו מפולני אחד לשני בניסיון למצוא מחסה. לבסוף, לאחר טלטלות רבות, הגענו למשפחת מנצ'יק, אנשים פשוטים בעלי לב רחב. הם החביאו אותנו בעליית הגג בין ערימות קש. פעם בשבוע יצאה אימא להשיג מזון תמורת כמה מהתכשיטים שלה. בפברואר 4491 יצאה אמי כהרגלה ולא חזרה יותר. היא נתפסה בידי פולנים נאצים מאחר שלא היו לה תעודות. היא נרצחה באכזריות וגופתה נזרקה. הייתי בת ה-01 ונותרתי לבד עם אחי בן ה-41. נאלצנו לעזוב את המסתור. הלכנו ביערות בקור מקפיא, והגענו לאחד הכפרים, אך שם לא קיבלו אותנו. לכן חזרנו למשפחת מנצ'יק, שם נשארו עד סוף המלחמה ב-5491. בני הזוג מנצ'יק חלקו עמנו את מזונם הדל, ועל כך הם הוכרו כ'חסידי אומות העולם'. בשואה איבדתי את הוריי, שמואל והדסה, אחותי רחל, סבים וסבתות, דודים ודודות - מבני משפחתי הקרובה נותרו מעטים. לאחר המלחמה חזרתי לפביניצה עם דודי ודודתי. הוכנסתי לבית יתומים הלנובק ליד לודז'. אחי הגיע לאחר כמה חודשים ויצאנו יחד במסע ברחבי אירופה: מפולין לצ'כיה ומשם לגרמניה. הצטרפתי לקבוצה של תריסר ילדים יתומים בני 8 - 41. באפריל 6491 הגענו למרסי בצרפת ועלינו על האנייה “שמפוליון". באנייה זו עלו ילדים רבים, שרידי התופת, שקיבלו סרטיפיקט ועלו לארץ באישור הבריטים. לאחר עשרה ימי הפלגה, באפריל 6491, הגענו לנמל חיפה.. לאחר תקופה קצרה במחנה עתלית נשלחתי לקיבוץ משמר העמק, שם הייתי עד גיוסי לצבא.

בשנת 7591 נישאתי לליאון מלר. נולדו לנו שלושה ילדים: הדס, טליה ותמיר, מהם זכינו ל-6 נכדים.

עד יציאתי לגמלאות עבדתי בבנק לאומי ובחברת אופק - חברה העוסקת בניירות ערך ובהשקעות.

158