זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

סולומון מאשה בת דב ונחמה כץ (חייט) ילידת אִבְיֶה, פולין

נולדתי בשנת 7391 באביה, פולין. הוריי עבדו בחנות מכולת. היו לי אח מבוגר ושתי אחיות צעירות. בעיירה התגוררו בני משפחה נוספים. זו הייתה עיירה יהודית ובה בתי כנסת רבים. אחי למד בבית הספר היהודי “תרבות". לפני תשעה באב 1491 נכנסו הגרמנים לעיירה. כל הגברים בני 81 ומעלה נלקחו. אמרו להם כי הם נשלחים לעבודה. הם נלקחו ליער הסמוך ושם נרצחו. כאשר

ביקרתי בעיירה לפני כעשר שנים העידו כמה גויים כי הם קברו את הנרצחים. הייתה אקציה. אימא הסתירה אותנו באסם. במשך יממה שלמה היו יריות, לאחר מכן באו כמה יהודים, הכניסו אותנו לארונות קבורה והעבירו אותנו לגטו. אימא מכרה דברים שלא היו נחוצים ובכסף השיגה מעט מזון. דודי, שמואל חייט (שניידר) העביר אותנו לגטו לידה. אמי ואני יצאנו מהגטו בדרך לא דרך והגענו לבית של פולניה ענייה המטופלת במשפחה גדולה, בעוד אחי ואחיותיי נותרו בגטו. נשארנו אצל הגויה תקופה קצרה. התחלנו לנדוד ביערות, שם הצטרפנו לקבוצה של משפחת ביילסקי, עמם שהינו כשנה וחצי עד תום המלחמה. בשואה איבדתי את אבי, דב כץ, אחיי אבי, פסיה וגילה כץ, את הסבתות פרידה ודבורה כץ וסבי פסח כץ וכן דודים, דודות ובני דודים. לאחר המלחמה יצאנו מהיער וחזרנו לאִבְיֶה. מצאנו דודה אחת ובתה שהסתתרו אצל פולניה. לאחר זמן חזר גם דודי שמואל שהיה גם הוא ביער ואיבד את אשתו ושלושת ילדיו. אמי התחתנה עם שמואל ויצאנו לעבר ארץ ישראל. עברנו דרך לודז', משם להונגריה, רומניה עד שלבסוף הגענו לאיטליה. אנשי הבריגדה היהודית טיפלו בנו, את הילדים העלו לארץ באנייה “פרינסס קטרין" והמבוגרים עלו באנייה “חנה סנש". אחיי נלקחו מהגטו למחנה עבודה, ממנו לא שבו.

הגעתי לארץ בסוף 6491. התגוררתי כשנתיים, עד מלחמת השחרור, אצל דודתי בקיבוץ רמת רחל.

בשנת 6591 נישאתי לחיים סולומון.

עבדתי כפקידה אצל עורך דין ידוע.

יש לי שלושה ילדים: דורון-דב, חוה והילה וכן 6 נכדים ונין אחד.

164