זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

נס שמואל בן אברהם מאיר וינטה נס יליד פלייאנה, פולין

נולדתי בשנת 8291 בעיירה קטנה בשם פלייאנה. אבי, אברהם מאיר, הוסמך לרבנות אך התפרנס ממסחר. הוא עסק באספקת עצי הסקה, אפיית מצות לפסח עבור כל יהודי המקום ובמסחר תוצרת חקלאית. היו לי אח בוגר ושתי אחיות, אני הייתי בן הזקונים. מצבנו הכלכלי היה שפיר, ולא חסר לנו דבר. בתחילה למדתי בחדר, ולאחר מכן בבית הספר העממי הפולני. אני זוכר את אותם ימים כימים

מתוקים וטובים, שכנראה יצקו בי את הכוח לשרוד.

במשך כשנתיים היה האזור בשליטת הרוסים, והחיים התנהלו כסדרם. בשנת 1491 נכסו הגרמנים והיהודים החלו לסבול מגזרות שונות. הלימודים הופסקו, הורגש מחסור ניכר במזון ואת הגברים לקחו לעבודות כפייה, אחר כך גם את הנשים. סבתי מצד אבי ברחה מלבוב והצטרפה לבנה. בחורף 1491 הוחלט על גירוש היהודים לגטאות. ניתנה לנו האפשרות לבחור את המקום העדיף לנו. אנו עברנו לגטו פשמשלנה. כאשר נודע שעומדים לפנות את הגטו התחבאנו במרתף הבית. מאחר והמרתף היה מלא עד אפס מקום, אבא החביא את אימא במסתור שהכין והוא נכנס למרתף בבית הסמוך, אך הוא התגלה והועלה על רכבת הגירוש. אני ניצלתי את ממדי הקטנים על מנת לזחול לעבר גדר הגטו ולהביא מזון שקיבלתי תמורת תכשיטים. לאחר כחצי שנה היה פינוי נוסף. אני, אמי ואחותי שושנה עברנו לגליינה, שם הסתתרנו בגג אורווה. אחותי דבורה הצטרפה לחבר במחנה עבודה. לאחר זמן קצר עזבנו את המקום, חזרנו לכפר והסתתרנו בבית שכנים פולנים. התחבאנו במסתור קטן במשך 41 חודשים. כאשר נכנס הצבא האדום לכפר יצאתי להביא אוכל לבני משפחתי, אך התמוטטתי ואושפזתי בבית חולים צבאי עד שהתאוששתי. מתוך 007,2 משפחות, חזרו לעיירה 71 איש בלבד. הסובייטים התחילו לנהל את הכפר, ואני התחלתי לעבוד עבורם כגזבר. לאחר כחצי שנה החלו התנכלויות לכן החלטנו לעבור לעיר לבוב. בשנת 6491 הגיעו שליחים מארץ ישראל והחלו לארגן את הילדים לעלייה. בחורף 6491 יצאנו לעבר גדול צ'כיה, נתפסנו והוחזקנו כמה ימים בבית הסוהר, עד שאנשי הקהילה היהודית דאגו לשחרר אותנו. לבסוף הגענו למחנה העקורים וינצהיים שבגרמניה, שם טיפל בנו הג'וינט. בתקופה זו למדתי חשמל ותיקון מכשירי רדיו בבית ספר אורט. דוד מארצות הברית דאג לסרטיפיקטים לבני המשפחה, ובשנת 7491 עברתי לצרפת ומשם הפלגתי ארצה. בארץ כבר היה אחד מבני הדודים שלקח אותי ואת אמי לרעננה. התחלתי לעבוד במכבסה בתל אביב, אך עד מהרה התגייסתי לצבא. במלחמת השחרור נלחמתי כתותחן בקרבות לטרון, ובהמשך הייתי אלחוטן. בשנת 0591 השתחררתי מהצבא, חזרתי לרעננה והתחלתי לעבוד בדואר, לימים בזק. במשך שנים רבות הייתי מנהל בזק באזור השרון.

נשאתי את בלה לאישה יש לנו לשלושה ילדים: חוה, אבי ודודי, תשעה נכדים ושלושה נינים.

לאחר שאבא הלך ואני נותרתי ראש המשפחה, לקחתי על עצמי את כל האחריות וקבלת ההחלטות. ההשגחה העליונה כיוונה אותי לבחור בדרך הנכונה, כך שרדתי!

163