זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

נס בלה בת לייזר וחוה כץ ילידת רובנו, פולין

נולדתי בשנת 2391 בעיר רובנו. אבי, לייזר, היה צבעי במקצועו. בשנת 9391, כאשר חולקה פולין, היינו תחת המשטר הסובייטי. בשנה זו התחלתי ללמוד בבית הספר הרוסי. החיים נמשכו כסדרם עד שנת 1491. עם כניסת הגרמנים הופצצה העיר והיהודים החלו לברוח מזרחה. אני, אחותי ואמי הצלחנו לחצות את הגשר המפריד בין שני חלקי העיר, הגרמני והרוסי,

בטרם הופצץ. אבי נותר בחלק הפולני.

למיטב ידיעתי, אבי הצטרף לפרטיזנים, אך נהרג בקרבות עם הגרמנים. שני אחיי הגדולים גויסו לצבא האדום, אמי, אני ואחותי התחלנו במסע מפרך מזרחה. לאחר תלאות רבות, הגענו בסופו של דבר לעיר קרסנורמינסק שבאוזבקיסטן. החיים שם לא היו קלים וסבלנו מקור ומרעב. מאחר ורוב הגברים גויסו לצבא, נלקחו הנשים לעבודה. בעיר היה מפעל טקסטיל, ושם עבדנו. בעיר היו עוד יהודים רבים. הייתי שם עד סוף המלחמה. אני, אמי ואחותי חזרנו לפולין. נאמר לנו שהעיר רובנו הרוסה ואין לנו מה לחפש שם, לכן נסענו לעיר קלקצ'. בעיר החלה התארגנות קיבוצים להכנת הפליטים לעלייה ארצה. למרות היותי צעירה, צורפתי לקיבוץ דרור, מכיוון שהייתי עם אחותי הגדולה יותר. השליחים מארץ ישראל העבירו את חברי קיבוץ דרור מפולין לאוסטריה, ומשם למחנה העקורים וינצהיים שבגרמניה. במחנה זה קיבלנו עזרה מארגון הג'וינט. אימא טופלה בבית חולים. במחנות העקורים הכשירו את הצעירים לקראת העלייה לארץ. אני למדתי שם טכנאות שיניים ואף עסקתי בזה מעט. בשנת 8491, לאחר קום המדינה, עלינו ארצה. אחד מאחיי נשאר בברית המועצות ונפטר שם. אח נוסף, שהיה גם הוא בווינצהיים עלה לארץ עוד לפני. כשהגענו לישראל הוא לקח אותנו אליו לתל חנן, והתגוררנו בבית נטוש. את שמואל הכרתי עוד במחנה העקורים בגרמניה, מאחר והיה חבר של אחי. בארץ נפגשנו שוב בשעה ששמואל בא לבקר אותו. בשנת 0591 נישאתי לשמואל נס.

עברנו להתגורר ברעננה. בנוסף לגידול הילדים עסקתי גם בטיפוח משק עופות קטן בחצר הבית.

לשמואל ולי נולדו שלושה ילדים: חוה, אבי ודודי. יש לנו תשעה נכדים ושלושה נינים.

162