זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פסקין אברהם בן יעקב ופרומה יליד זלבה, פולין

נולדתי בשנת 0391 בעיר זלבה, פולין, כיום בלארוס. אבי היה סוחר, מסגר ונהג. היה לי אח מבוגר ממני ואח צעיר שנולד בשנת 8391. בילדותי למדתי ב"חדר" ובבית הספר היהודי “תרבות". כשהתחלתי את כיתה ג' פרצה מלחמת העולם השנייה.

עם תחילת המלחמה גויסו לצבא כל הגברים בגיל הגיוס, רובם לא חזרו יותר. האזור נכבש בידי הסובייטים, אך לאחר הפרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ביוני 1491, ב-00.4 בבוקר, שמעה אמי רעשי מטוסים והבינה שמשהו מתרחש. הגרמנים הפציצו את כל שדות התעופה ותחנות הרכבת המרכזיות של הסובייטים. למחרת עזבנו את העיר. אבי שעבד אז כנהג מכונית כיבוי אש ברח עם מפקדו והמשפחה מזרחה, לעבר גבול רוסיה. בעזרת המפקד של אבא הצלחנו לעבור את הגבול. הגענו לקרבת מינסק. הגרמנים הפציצו את העיר, והצבא האדום לא אפשר את כניסתנו למקום. המשכנו בנדודים מזרחה. ליד העיר פרופויסק שבקה מכונית הכיבוי ונאלצנו להמשיך ברגל. השלטונות העבירו את אמי ואותנו, הילדים, לקולחוז סמוך, והגברים נשארו לעבוד בעיר. אימא לא הסכימה להישאר בקולחוז ולכן חזרנו לעיר, הצטרפנו לאבא והתגוררנו אצל משפחה יהודית. כאשר הצבא האדום החל לסגת, ברחנו לעיר קריצ'בה, שם התארגנו רכבות פליטים שנסעו לעבר טמבוב, מצפון למוסקבה. אבי נשלח לעבוד כמסגר בקולחוז, ואת שכרו קיבל בדבש ובמוצרי מזון. בספטמבר 1491 המשכנו בנדודים מזרחה והגענו לאוזבקיסטן, שם שהינו עד סוף המלחמה. בתקופת המלחמה איבדתי את אחי הצעיר שמת מטיפוס בעת שהותנו באוזבקיסטן. איבדתי כ-051 מבני משפחתי הענפה שנותרו בפולין. לאחר המלחמה חזרנו לפולין. לא יכולנו לחזור לעיר מוצאנו כי היא הייתה תחת שלטון סובייטי. לכן התיישבנו בשלזיה, שם למדתי בבית ספר אורט. הג'וינט עזר במימון הלימודים, והקהילה במקום תמכה בנו כלכלית. ב-9491 קיבלנו אישור לעלות לישראל. נסענו ברכבת לאיטליה, שם עלינו על האנייה “גלילה" והגענו למחנה העולים ‘שער עלייה'. בסוף דצמבר הועברנו ל'מחנה ישראל'.

בשנת 5691 נשאתי את מרים לאישה.

למדתי בטכניון הנדסת חשמל. עבדתי בכור הגרעיני בדימונה כאזרח עובד צה"ל. כיום אני עובד במקצועי כעצמאי.

למרים ולי ארבעה ילדים: אושרית, ינון, מיכל וזאב, ושמונה נכדים.

174