זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פרי קלמן בן מקס וזלמה פיק יליד ביילסקו-ביילה, פולין

נולדתי בשנת 2391 בביילסקו-ביילה, פולין. אבי היה מנהל מפעל לייצור נייר ואמי עקרת בית. הייתי בן יחיד להוריי. בילדותי הלכתי לגן ילדים יהודי ולמדתי שנתיים בבית ספר יהודי. בשנת 8391 היה פוגרום בעיר. הגויים שברו חלונות בבתי יהודים ובזזו חנויות. כאשר חזרתי לבית הספר נוכחתי כי הריהוט הושחת והחלונות נופצו.

בשנה זו הגיעו לביתנו בני דודים של אבי שגורשו מגרמניה. הם סיפרו לנו על מעשי הנאצים והזהירו אותנו מפניהם. ב-1 בספטמבר 9391 פרצה המלחמה. הוריי שמעו לאזהרת קרוביהם ולמחרת עזבנו את העיר. עלינו על הרכבת האחרונה שיצאה מהעיר לעבר לבוב. בשל ההפצצות נמשכה הנסיעה כשבועיים. כעבור כמה שבועות נכנסו הרוסים ודרשו שנקבל אזרחות סובייטית. אבי התנגד, ועל כן נלקחנו לסיביר. הנסיעה לשם נמשכה כחודש ימים. אבא נשלח לעבודות בהרי אורל, שם חלה ונפטר. אמי ואני נותרו בסיביר. אימא סרגה סוודרים לנשות המנהלים, כך הצלחנו לשרוד. אמי ואני נותרו בסיביר עד אמצע 1491, אז שמנו את פנינו לעבר אוזבקיסטן. הגענו לקולחוז בין בוכרה וסמרקנט. הוכנסתי לבית יתומים לילדים פולנים שהוקם שם. התחלתי ללמוד בבית ספר בצורה מסודרת. במקום זה גם חליתי במלריה. הייתי בבית היתומים עד 6491. בשואה איבדתי את אבי, מקס, סבתי שרלוטה, דודיי ליאו, אלה, גיזלה ובעלה יעקב ועוד בני דודים ובני משפחה נוספים. לאחר שיצאתי מבית היתומים, חזרתי עם אמי לפולין ומשם, בעזרת אנשי עלייה ב', הגענו למחנה עקורים בגרמניה שבו היינו עד תחילת 9491. אז עלינו ארצה. עד גיוסי לצבא עבדתי בעבודות שונות כדי לפרנס את אמי. לאחר שהשתחררתי מהצבא עבדתי כמנהל חשבונות ובמקביל למדתי באוניברסיטה.

בשנת 9491 נשאתי לאישה את נחמה הירשלר, בת רעננה.

לנחמה ולי שתי בנות: אורית וצביה, וכן 6 נכדים.

175