זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

קאופמן חנה-רחל בת צבי-דב ומרים ברט ילידת זרשין, פולין

נולדתי בשנת 5291 בזרשין, פולין. הוריי היו אנשים חרדים-ציוניים. הם היו בעלי חנות מכולת. הייתי הבכורה מבין שלוש אחיות. משפחתי גרה בכפר מדורי דורות, והייתה קרבה בין משפחות ההורים שלי. בילדותי למדתי בבית ספר עממי פולני, והייתי היהודייה היחידה בכיתה. ברחוב הראשי גרו בעיקר יהודים וגם רוב החנויות היו בבעלותם. אני זוכרת את הגשרים שעברו מעל הנהר שעבר בכפר, וכיצד הכינו חמאה, גבינה, אטריות, ווישניאק מדובדבנים. עזרתי להוריי בחנות והייתי יוצאת לחלוב פרות אצל הכפריים, ואת החלב הבאתי לחנות שלנו. בשבתות לימד אותי אבי את פרשת השבוע. הוא קרא בעברית ותרגם ליידיש. אהבתי לקרוא ולכן אבא הביא בחורה שתלמד אותי לקרוא ולכתוב ביידיש. אני זוכרת כי קראתי כמה מספריו של ז'ול ורן ביידיש. מיד עם פרוץ המלחמה החלו להגיע פליטים לכפר, מהם שמענו כי מתנכלים ליהודים. לאחר שבוע ברחנו ברכבת פליטים שנסעה מזרחה. הגענו לגווזדיץ. לאחר חלוקת פולין היה המקום בשליטת הרוסים. גרנו במקום עד יוני 0491. לילה אחד נכנסו אנשי המשטרה החשאית לבית ושלחו אותנו לסיביר. הורשינו לקחת ציוד במשקל 02 ק"ג בלבד. הרכבת נסעה במשך חודש ימים. מדי פעם עצרה הרכבת, אז הצטיידנו בלחם יבש ובמעט מים. לבסוף הגענו לטוודה בחבל שווידלוסק. גרנו בחדר קטן. התנדבתי לעבוד בהנחת פסי רכבת ועבדתי 8 שעות ביום, דבר שהקנה לי זכות לכרטיס מזון, וגם נרשמתי כראש המשפחה והמפרנסת הראשית. גרנו שם עד אוקטובר 1491, אז קיבלו אישור לצאת מסיביר. כרבים אחרים נסענו מזרחה, למקום חם יותר - בוכרה. הערכנו כי משם נוכל להגיע לישראל דרך איראן.

בשנת 3491 נישאתי למשה קאופמן. נשארנו בבוכרה עד פסח 6491, אז חזרנו לפולין.

בעלי ואני יצאנו מפולין לאזור שבשליטת האמריקנים בברלין. לאחר כמה חודשים נסענו לפרנקפורט ומשם לבנסהיים ולברגן בלזן, משם יצאו לארץ ישראל. הגענו לארץ בנובמבר 7491.

למשה ולי נולדו שלוש בנות: יונה ז"ל, פנינה וצביה, יש לנו נחת מ-11 נכדים ו-41 נינים.

178