זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

קאופמן משה בן זאב ושפרה-מרים יליד לודז', פולין

נולדתי בשנת 7191 בלודז', פולין. להוריי היה עסק לממכר בדי טקסטיל. סבי האחד היה מחסידי גור, וסבי השני מחסידי סוחצוב. היו לי עוד שתי אחיות. בילדותי למדתי בתלמוד תורה ובהמשך, בגימנסיה העברית “יבנה". כבר באוגוסט 9391 ברחו הוריי ואחיותיי מהעיר, אני נותרתי לשמור על העסק. בספטמבר, עם פרוץ המלחמה, ניסיתי לברוח מהעיר, אך הגרמנים תפסו אותי

בגורא קלווריה. נלקחתי למחנה עם עוד שבויי מלחמה והייתי שם במשך כמה חודשים. היהודים הוחזרו לפולין לאחר ששולם בעבורם כופר. סוחר מקרקוב שהכיר אותי פדה אותי ונשלחתי חזרה ללודז'. באותם ימים הגרמנים השתלטו על החנות - נכחתי באירוע וראיתי כיצד לוקחים את כל הסחורה. יום אחד פנה אליי גוי ויעץ לי לברוח כי שמע שרוצים לעצור אותי. ברחתי לברית המועצות, שם התאחדתי עם הוריי ואחיותיי. באחד הימים שמענו כי אפשר לעלות לארץ ישראל דרך וילנה. הוריי הצליחו להגיע לשם ולקבל סרטיפיקט. בשנת 1491 נתפסתי בדרכי לווילנה ונשפטתי שלא בפניי לעשר שנות מאסר. לאחר כמה חודשים נשלחתי לאירקוצק בסיביר, חייתי בגולאג ועבדתי כסניטר. כאשר שיחררו הרוסים את האזרחים הפולנים, התכוונתי להתגייס לצבא אנדרס על מנת להגיע אתו לארץ ישראל. בדרך שיניתי את דעתי ועליתי על רכבת לבוכרה.

בשנת 3491 התחתנתי בבוכרה עם חנה-רחל.

לאחר המלחמה, בשנת 6491, חזרתי עם רעייתי לפולין.

במלחמה איבדתי את הסבים והדודות שלי וכן בני דודים.

מפולין עברנו לאזור שבשליטת האמריקנים בברלין. לאחר כמה חודשים נסעו לפרנקפורט ומשם לבנסהיים ולברגן בלזן, משם יצאו לארץ ישראל, אליה הגענו בנובמבר 7491.

בארץ עבדתי בחנות בדים, כפקיד במפעל לצביעת בגדים וכמשגיח כשרות.

לחנה-רחל ולי נולדו שלוש בנות: יונה ז"ל, פנינה וצביה. יש לי 11 נכדים ו-41 נינים.

179