זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רובין שלמה בן יצחק ואסתר יליד קרצ'פ, פולין

נולדתי בשנת 4291 בקרצ'פ, פולין. להוריי היו שמונה ילדים, ארבעה בנים וארבע בנות. אבי היה בעל בית מלאכה לקונפקציה והעסיק בו פועלים יהודיים. הוא נהג לנסוע ממקום למקום ולמכור את בגדי הגברים שתפר בבית המלאכה שלו. בבוקר למדתי בבית ספר פולני ואחר הצהריים ב'חדר'.

עם תחילת המלחמה הקימו הגרמנים מחנה עבודה בעיר, את היהודים העסיקו בחפירת תעלות לנהר הוויסלה. הייתי אז בן 41, עבדתי במחנה עם שני אחיי, לייזר ויעקב, עד שנת 2491. הוריי ואחיותיי, גיטל ושרה, נהרגו מירי הגרמנים בשעה שהתקרבו לגדר המחנה. אחיותיי, חוה וגניה, הסתתרו אצל גוי אך הוא שחרר אותן. הגרמנים תפסו אותן ואת האח ישראל והרגו גם אותם. כאשר עמדו הגרמנים לפנות את המחנה בקרצ'פ ולשלוח את יושביו לוורשה, התחבאתי אצל גוי שרצה להרוג אותי. שלושה צעירים שהכרתי הצילו אותי. החלטתי לעבור לגטו ורשה. התחבאתי ועברתי ממקום למקום. את מרד גטו ורשה ראיתי במו עיניי - ראיתי את האש הגדולה. הצלחתי להתחבא. בסופו של דבר התגליתי ונשלחתי ברכבת למיידנק. כאשר הרכבת עצרה בתחנה, קפצתי ממנה והתחבאתי במשך כל הלילה. אסירים יהודים שבאו לעבוד במקום סיפרו לי כי כל מי שהיה ברכבת נשרף למוות. אותם יהודים הבריחו אותי לתוך המחנה משם נשלחתי לעבודות במחנה בוזין. במחנה זה עבדתי בבית חרושת למטוסים במשך כשנה. לקראת סוף המלחמה יצאתי ב'צעדת מוות' לראדום. שם עבדתי זמן מה בנשק. הועברתי לאושוויץ. בסלקציה נשלחתי למחנה עבודה לדכאו זה היה בשנת 4491. אני ועוד 8 חברים הצלחנו לברוח מהמחנה. עלינו על רכבת מלאה גרמנים שנסעה לשוויץ, זה היה לקראת סיום המלחמה. כאשר הגענו לציריך, הלכנו לבית כנסת והתפללנו ברכת הגומל. בשוויץ קיבלתי טיפול רפואי.

קיבלתי סרטיפיקט ונשלחתי באנייה אנגלית, מטרואה, ממרסיי, והגעתי לארץ בספטמבר 5491.

בשנת 0591 נשאתי לאישה את רחל דרומר ילידת הונגריה.

שירתי בצבא בגבעתי ונלחמתי בכל מלחמות.

עבדתי במשך 02 שנה בבית חרושת לניקוי בגדים “קשת". לאחר מכן עבדתי עם אשתי בחנות לצמר סריגה.

לרחל ולי שני בנים: יצחק ויעקב, שישה נכדים ושלושה נינים.

תועדתי בפרויקט של סטיבן ספילברג.

184