זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רובינשטיין משה בן צבי וגיטל יליד ברנסק, פולין

נולדתי בשנת 3291 בעיר ברנסק, פולין. רוב תושבי העיר היו יהודים דתיים שומרי מצוות. בבוקר למדתי בבית ספר פולני ואחר הצהריים ב'חדר'. משפחתי כללה סבא וסבתא, הורים ו-7 ילדים, וכן דודים ודודות. אבי היה מורה. אחי הגדול למד בישיבה אצל “החפץ חיים" אך למד בעצמו מתמטיקה. פרופסור מוורשה המליץ שימשיך את לימודיו באוניברסיטת ירושלים, וכך עשה. אחת מאחיותיי עלתה בשנת 5391 לארץ. לפני המלחמה הספקתי ללמוד בבית הספר “תחכמוני" בביאליסטוק, שבתי הביתה לפני המלחמה. לאחר שבועיים מפרוץ המלחמה נכנסו הגרמנים לעיר שהועברה לשלטון ברית המועצות בהסכם ריבנטרופ- מולוטוב. לאחר הפרת ההסכם בשנת 1491 החלו הצרות. הוכנסנו לגטו. נשלחתי לעבודות כפייה בבניית רכבת תחתית בלאפי. באוקטובר 2491 אספו את היהודים למשלוח למחנה השמדה. החלטתי לברוח. נמלטתי לכפרים, התחבאתי באסמים עד שהגעתי ליערות, שם מצאתי יהודים רבים שברחו מפני הגרמנים, וגם את אמי ושלוש אחיות. שהיתי ביער עד אוגוסט 4491. אל היערות הגיעו חיילים רוסיים שברחו מהשבי הגרמני וכן צנחנים רוסים שארגנו קבוצות פרטיזנים. הפרטיזנים פעלו נגד הגרמנים וגם דאגו למזון מהכפריים הפולנים. עקב הלשנה הגיעו גרמנים ליער והרגו יהודים רבים. אני ומשפחתי ברחנו למעבה היער וכך ניצלנו. בחורף מצאנו מחסה בבורות שחפרנו, אותם כיסינו בקרשים ובאדמה. באוגוסט 4491 כבר ראינו את שיירות הרוסים העוברות וידענו כי ניצלנו. החלטנו לחזור לעירנו. חיילי “ארמיה קריובה" רצחו שתי נשים יהודיות בעיר, לכן ברחנו לביאליסטוק, שם גרנו כמה חודשים. אמי ואחת מאחיותיי נפטרו שם ממחלות. בסוף 5491 נסעתי עם אחותי לוורשה והצטרפתי לנח"ם - נוער חלוצי מאוחד. הקבוצה נסעה להכשרה בגרמניה. עליתי ארצה באניית המעפילים “תל-חי". האנייה הגיעה ארצה בסוף מרס 6491. נתפסנו ונלקחנו לעתלית, לאחר זמן מה קיבלנו סרטיפיקט ושוחררנו. אני נשלחתי לקיבוץ מסדה. במלחמה איבדתי את אבי, צבי, את אחיותיי: הניה, שרה וסוניה, את סבתי פרומה, וכן דודים, דודות ובני דודים.

בשנת 2591 נשאתי לאישה את ויקי. נולדו לנו שני ילדים: צבי ורויטל. יש לנו שבעה נכדים ונין.

הייתי שוטר וסיימתי את שירותי בדרגת פקד.

186