זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

ריזנבך שרה בת אשר ומרים ברוקנר ילידת סוסנוביץ, פולין

נולדתי בשנת 5291 בסוסנוביץ, פולין. להוריי הייתה חנות בגדים. הייתי הצעירה מבין שישה ילדים. אחיי ואחותי הגדולים עלו ארצה בשנות השלושים, לפני המלחמה. אני זוכרת חוויות פחד בשל התנכלות הגויים, בעיקר בחגים יהודיים. למדתי בבית ספר פולני, וכאשר הצלחתי, המורה התרגזה ואמרה: “איך זה שדווקא היהודייה הצליחה?"

החלו להגיע שמועות על מלחמה. יום אחד נשלחתי להביא תרופה. כששבתי, גיליתי כי הרחובות ריקים, פולנים דוהרים על אופנועים ומצווים בצעקות על הגברים לצאת החוצה. לשמחתי, כל בני ביתי היו בבית. לאחר כמה חודשים הייתה אקציה. שני אחיי נלקחו לעבודות כפייה, אני והוריי הוכנסנו לגטו. עבדתי בחממות. אבי סיכן את חייו ויצא מהגטו על מנת לעבוד כשוחט. לאחר שנה, בשנת 0491, נשלחתי למחנה ריכוז, ועבדתי במפעל לכלי נשק. החום שם היה גיהינום. באחד מימי החורף, בעומדנו במסדר, גולחו שערותינו וקועקע בזרועי המספר 73197. כל חפצינו נלקחו, והגלויות מהבית פסקו להגיע. הגיעה אליי שמועה שהוריי נספו והגטו חוסל. בחורף 5491, כשלגופי כותונת בלבד יצאתי ל'צעדת המוות', שנמשכה שלושה חודשים. את הדרך לגלייביץ עשינו ברגל וברכבות ושרדנו ממעט האוכל שזרקו לעברינו תושבים בדרך. רבים נותרו בצדי הדרך. בסוף אפריל 5491 לקחו הרוסים את אלה שנותרו לעבודה במפעלים גרמניים לשעבר, שעברו לרשותם. ביוני 5491 הצלחתי לחזור לעיר הולדתי, וניסיתי לאתר את אחי שהיה באותם ימים בבלגיה. עברתי דרך גרמניה והגעתי אל אחי שעבד אצל חייט יהודי. בבלגיה הכרתי את יהושע ריזנבך, שהיה חייל בבריגדה היהודית, ונישאתי לו בבית הכנסת הישן באנטוורפן. את החופה ערך רב ששירת בצבא הבריטי. במלחמה איבדתי את הוריי, אשר ומרים, וכן דודים. שאר אחיי עברו את השואה כמוני, במחנות עבודה ובמחנות ריכוז. אחי אליעזר, ואני עלינו ביוני 6491 על אניית המעפילים “ביריה" שהפליגה במקביל לאנייה “הגנה". האונייה נתפסה והובלה לנמל חיפה ב-1 ביולי, לאחר “השבת השחורה". מחוסר מקום במחנה עתלית, הוכנסנו לאנייה “מכס נורדאו" שעגנה בנמל. בעלי שטרם השתחרר מהשירות בבריגדה, הגיע לארץ לאחר כמה חודשים.

עבדתי ברעננה בחנות בגדים והייתי פעילה במשמר האזרחי ובאגודה למען החייל.

ליהושע ולי נולדו שלושה ילדים: מרים, כרמלה ואשר. יש לי שבעה נכדים וחמישה נינים.

192