זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

לוין שלמה (סלומון) בן לאו ולני יליד האג, הולנד

נולדתי בשנת 4391 בהאג, הולנד. יש לי אחות מבוגרת ממני, ברטי, ואחות צעירה, מרים. אבי עסק במסחר. הוא היה ספורטאי מצטיין, מראשי “מכבי צעיר" בהולנד ושימש כמורה לחינוך גופני לילדים יהודים. ביתנו היה ציוני מסורתי. בשנת 9391 הצטרפתי לאבי בנסיעתו לישראל במשלחת למכבייה. היינו בארץ חצי שנה בניסיון לקבל אשרה מהבריטים, ללא הצלחה ולכן חזרנו להולנד, לבית סבי במרכז העיר. למדתי שנתיים בבית ספר ממשלתי, ולאחר שנאסרו הלימודים בבתי ספר אלה, המשכתי ללמוד בבית ספר יהודי. כאשר החלה המלחמה בהולנד הם נאלצנו לענוד את הטלאי הצהוב, וחלו עלינו הגבלות, כגון איסור להיכנס לחנויות ולרכבות. בשנת 2491 רוכזו היהודים על מנת לשלוח אותם למחנות עבודה. חברה יהודיה מפולין בשם תרצה, שחוותה את הפוגרומים בפולין, יעצה לנו לא להאמין לגרמנים. אישה הפעילה במחתרת ארגנה את הסתרתי והסתרת אחיותיי במקומות שונים. אני הוסתרתי בשם בדוי, ין ואן-אס, בשבעה מקומות שונים לאורך שלוש השנים הבאות. נשים הולנדיות דאגו להעביר אותי ממקום למקום, וכן דאגו לכרטיסי מזון ולכסף לאחזקתי. אחת מהן, זיס פארה, הוכרה כחסידת אומות עולם. אני זוכר את ההפצצות על העיר, מאחת מהן ניצלתי בנס כאשר פצצה התפוצצה סמוך אליי בעת ששהיתי מחוץ לבית. בשנת 4491 הספקת המזון צומצמה וסבלנו מרעב. כאשר מצבי הגופני הורע, הועברתי לידי רופא שטיפל בי במשך חודשיים עד שהתאוששתי, אחר כך נשלחתי למכרה הולנדית, שם הוסתרה בעבר אחותי הצעירה. אמי עבדה כאחות בבית חולים לחולי נפש וזה היה למעשה מקום המסתור שלה. אבי נלכד בידי גרמנים ונשלח לאושוויץ. כאשר נלקחו האסירים לצעדת המוות התחבא בתוך מזרון, הוא היה כה רזה עד שהגרמנים לא הבחינו בו. הרוסים הגיעו ושחררו את המחנה. לאחר המלחמה אספה אמי אותי ואת אחיותיי ואבא שב הביתה. קיבלנו בית של סופרת ובתמורה טיפלנו בבנה ותחזקנו את המקום. בית זה היה ידוע עוד קודם בכינוי “הבית מתחת לגג הקש". כהכרת תודה על מזלנו הטוב, פתחו הוריי את לבם וביתם לילדים שלא זכו לראות את הוריהם. גברת פארה עזרה להם במשימה. לבית נאספו כתריסר ילדים, והמקום זכה לשם “בית עליה". זה לא היה בית יתומים, מטרת הוריי הייתה להעלותם ארצה כמשפחה. לאחר מאבק משפטי קיבלו אפוטרופסות על הילדים וב-9491 עלינו ארצה: הוריי, אחיותיי ואחי שנולד לאחר המלחמה. הילדים נקלטו בקיבוץ גבעת ברנר. בקיבוץ נולדה אחותי תרצה.

בשנת 8591 נשאתי את מרים כהנא לאישה. למרים ולי נולדו שלושה בנים: עפר, איל ואילן, וכן 6 נכדים.

עבדתי כחשמלאי תעשייה במפעלים שונים.

המספר על בית הורינו ועל הילדים שמצאו בו “הבית מתחת לגג הקש" ברטי קורן, אחותי, כתבה ספר בשם מחסה לאחר המלחמה. כמו כן הופק סרט בשם זה שהוקרן בטלוויזיה.

21