זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

לנדסמן רחל-ורדית בת הנרי-נפתלי ואלידה-לאה פרפִר ילידת האג, הולנד

נולדתי בשנת 6391 בהאג, הולנד. אבי, אחיו וסבי היו בעלי בית חרושת לקופסאות קרטון. היינו משפחה דתית. בבית דיברנו הולנדית. בילדותי הלכתי לגן יהודי והתחלתי ללמוד בבית ספר יהודי. גורשנו מביתנו ונאלצנו לגור בבית סבתי. את סבי מצד אמי ואת משפחתי לקחו לווסטרבורק, מחנה מעבר במזרח הולנד. משם הועברנו למחנות שונים במזרח

אירופה. אני והוריי נשלחנו בינואר-פברואר 3491 לברגן בלזן, מחנה ריכוז בגרמניה. במחנה סבלתי כמו כל היהודים מרעב ומחולשה בשל העבודה המפרכת. אבי נרצח בידי הנאצים בעינויים קשים. גם דודי, אח של אבא, נרצח באכזריות. אחייניתי הקטנה, בת השנתיים, נזרקה לאש יחד עם ילדים נוספים בעוד האמהות חויבו לעמוד ולראות את המחזה האכזרי. כאשר הגרמנים נוכחו לדעת שהאנגלים מתקרבים, הכניסו אותנו לרכבות המיועדות לבהמות והוסענו ברחבי גרמניה במשך כשבועיים. הרכבת הופצצה מהאוויר כי הטייסים לא ידעו שיש בה אנשים. בזמן ההפגזות הגרמנים זרקו אותנו אל מחוץ לקרונות, ובסיום ההפגזה החזירו אותנו פנימה. לבסוף הרוסים תפסו את הרכבת והגרמנים ברחו. הרוסים נכנסו לכפר טריביץ, התנפלו על נשים וצעירות, רבים מהן מתו. בערב הגענו עם שאר ניצולי הרכבת לכפר והתנפלו על האוכל, דבר שגרם לרבים למות כי הם לא היו רגילים לאוכל. אני הייתי חולה מאוד, סבלתי מטיפוס, מצהבת ומדלקת ריאות. אמי טיפלה בי במסירות והצליחה להציל את חיי. לאחר שלושה חודשים הגיעו האמריקנים והחזירו אותנו להולנד. בשואה מצאו את מותם אבי שנרצח בברגן בלזן, סבי וסבתי, דודים, דודות ובני דודים תושבי הולנד שמצאו את מותם במחנות. אחד האחים של אימא התחבא אצל משפחה נוצרית ושרד. לאחר המלחמה גרתי עם אמי בהאג אצל משפחה יהודית. אימא קיבלה פיצויים על בית החרושת שנגזל ופתחה חנות קטנה למוצרי טכסטיל. למדתי בבית-ספר ללבורנטים פתולוגים. תלאות המשפחה השפיעו על בריאות אמי והיא נפטרה בשנת 5591. נותרתי בודדה, ללא הורים, והתכוננתי להגר לארצות הברית. הכרתי את יעקב לנדסמן, שהיה מדריך בבני עקיבא, והחלטתי לקשור את עתידי בעתידו. עלינו ארצה בשנת 6591 ובאותה שנה נישאנו בתל אביב. התחלתי לעבוד במקצועי בבית-חולים בלינסון, אולם אחרי תקופה קצרה נאלצתי לעזוב את העבודה הזו כי לא יכולתי להיות במגע עם גופות.

ליעקב ולי ארבעה בנים: נפתלי-יהושע, חנן-גד, אליעזר-שמואל וחיים-שאול, 51 נכדים ושני נינים.

מאת שמואל הכהן. “כמו אבנים שותקות" סיפור חיים דומה לשלי מתואר בספר

23