זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

אברמוביץ מרים בת לאון-אריה וקלרה גולדפרב ילידת בקריש, אוזבקיסטן

נולדתי בשנת 2491 בבקריש, כפר ליד טשקנט, אוזבקיסטן. הוריי ברחו מלבוב לעבר אוקראינה עם ההפצצה הראשונה של הגרמנים על העיר. עם התקרבות הגרמנים לאזור המשיכו במנוסתם לעבר אוזבקיסטן. המצב הכלכלי בכפר היה קשה, והרעב נתן אותותיו. הוריי עבדו בשדות וליקטו שורשים ושרידי ירקות על מנת להתקיים. הוריי סיפרו לי כי לאחר שנולדתי,

המצב הכלכלי השתפר; הבאתי להם מזל.

הייתי עם משפחתי באוזבקיסטן עד תום המלחמה, אחריה שבנו לפולין.

בשואה איבדתי סבים וסבתות, ו-8 דודים, אחיו של אבי ומשפחותיהם, ואת כל משפחת אמי, דוֹד אחד נפטר זמן קצר לאחר שברח ממחנה סוביבור. עלינו ארצה באמצעות עלייה ב'. המסע לארץ החל במשאיות וכמה מזוודות ביד. מבריחים העבירו אותנו את הגבולות, ובסופו של המסע, הגענו למחנה עקורים אמברג בגרמניה. המחנה היה באזור שבאחריות הצבא האמריקני. הג'וינט דאג לצורכי הפליטים במחנה. למרות שהמלחמה הסתיימה, אני זוכרת גילויי אנטישמיות, לדוגמה, אני זוכרת שילדות גרמניות שיסו בנו כלבים בדרכנו לבית הספר. משפחתי שהתה במחנה כ-3 שנים. אנשי הג'וינט ניסו לשכנע את האנשים במחנה להגר לארצות הברית. זכור לי שפלמחניקית הציעה לנו לעלות לארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש. אבא החליט שהמשפחה תעלה ארצה. ממחנה העקורים עברנו למרסיי שבצרפת לקראת ההפלגה ארצה.

הגענו ארצה בשנת 9491 באנייה “גלילה".

בשנת 5691 נישאתי לאברהם אברמוביץ.

לאברהם ולי נולדו שני ילדים: אילן ז"ל ואיריס.

הייתי מורה ומנהלת בית ספר יסודי.

התנדבתי במקומות רבים, ביניהם: בית לוינשטיין, האגודה למען החייל והמועצה לארץ ישראל יפה.

28