זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

גולדרינג שושנה בת זליג ואלה איינבינדר ילידת סמפרופול, קרים

נולדתי בשנת 0291 בסמפרופל, בירת חצי האי קרים. אבי היה חייט ואמי תופרת. בבית חיו שש נפשות. כאשר הייתי בת שנה, החליטו הוריי לעזוב את העיר בגין המצב הכלכלי הקשה ששרר במקום לאחר מלחמת העולם הראשונה. עברנו לעיר קופישוק שבליטא. בעיר חיו יהודים רבים, גם שם התנאים היו קשים. בגיל 7 התחלתי ללמוד בבית ספר יהודי. לאחר 4 שנים עברתי לבית ספר ליטאי. לאחר שסיימתי תיכון, כבשו הרוסים את המקום. בשנת 1491 התחלתי ללמוד באוניברסיטה בווילנה. הגרמנים נכנסו לעיר לאחר שסיימתי את שנת הלימודים הראשונה. כעבור שלושה חודשים הועברתי לגטו. ניצלתי ממוות כמה פעמים. פעם אחת הייתה כאשר הלכתי לבקר ידידים אשר הציעו לי להישאר בביתם בלילה. לא הסכמתי וחזרתי לחדר השכור שלי. בבוקר הסתבר לי כי משפחת הידידים נשלחה למותה בפונאר שליד וילנה. יהודי הגטו חולקו לאלו שיכלו לתרום למאמץ המלחמתי הגרמני ולאלה שנשלחו להשמדה. אני נשלחתי לעבודה. הפעם השנייה שניצלתי הייתה כאשר אספו הגרמנים את היהודים לאקציה. הייתי בקבוצה קטנה שברחה. הליטאים גילו אותנו, אך בזכות שליטתי בשפה הליטאית ותחנוניי, השוטר השאיר אותי שם. באותה תקופה לא היה לי מסמך המעיד על מקצועי. מצאתי מחבוא במרתף ושוב ניצלתי. מעל הכניסה למרתף (מלינה) עמד תנור חימום להסוואת הפתח. עבדתי בשטיפת רצפות בדירות ובתמורה קיבלתי מעט כסף ושאריות מזון. בשנת 3491 החליטו הגרמנים לחסל את הגטו. נלקחנו לבית הקברות שם העברנו את הלילה. למחרת הייתה סלקציה, כצעירה רווקה מצאתי את עצמי בצד הנכון, צד החיים. הועברתי לריגה, שם עבדתי במפעל לחלקי חשמל. משם עברתי לעיר בידגוש הסמוכה לגבול פולין-גרמניה. אנשים החלו לברוח מהמקום. אני וחברותיי מצאנו מחסה אצל אישה פולניה שדאגה לנו במשך חודש, אחר כך גורשנו. באותם ימים נכנסו הרוסים לעיירה. בשנת 5491 נסעתי ללובלין ופגשתי באנשי עלייה ב'. נדדנו ברחבי אירופה, ובסופו של דבר הגענו לרומניה. לאחר 3 חודשים המשכנו לאיטליה, שם המתנתי 9 חודשים עד שעליתי ברישיון ב-31 במאי 6491 על אניית המעפילים ‘דב הוז', והגעתי לנמל חיפה.

בני משפחתי שרדו את השואה מאחר וברחו לתוך רוסיה.

נישאתי למרדכי גולדרינג בשנת 6491.

לקחתי חלק בפרויקט תיעוד ניצולי שואה של סטיבן שפילברג.

במשך שנים לימדתי בהתנדבות עברית, בעיקר עולים מברית המועצות.

יש לי שני ילדים: שרה ודוד, 6 נכדים ו-5 נינים.

חוויות הפחד, אי הוודאות, הקור והרעב מלווים אותי כל חיי. אני אוהבת לכתוב שירים ביידיש ומאמרים בעברית.

30