זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

ויסברט ברכה בת הרשל-צבי ומרים שיינבין ילידת מאלינסק, אוקראינה

נולדתי בשנת 8391 במאלינסק, אוקראינה. בני משפחתי היו בעלי טחנת קמח, בית חרושת לאריגי צמר, יערות, וכמה בתים במאלינסק. אבי ניהל את עסקי המשפחה יחד עם אחיו הצעירים. היו לי אחות בשם דבורה ואח, בנימין, שהיו מבוגרים ממני. לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עבר האזור לידי הרוסים ורכוש המשפחה הולאם, אך נותרנו לגור בביתנו בחווה שמחוץ לעיר.

לאחר שהגרמנים נכנסו לאזור נשלחו הגברים למחנה עבודה, הנשים והילדים הוכנסו לגטו ברזנה.

ב-52 באוגוסט 2491 נרצחו כל תושבי הגטו. יום לפני השחיטה, ביזמת אחי בנימין שהיה בן 41, ברחנו מהגטו: אימא, אחותי דינה, אחי בנימין ואני שהייתי אז בת 4. איכר אוקראיני הסתיר אותנו. אבי ואחיו היו באותם ימים במחנה עבודה גרמני. הם שמעו על השחיטה וגם הם ברחו ליער. בתוך זמן קצר הצלחנו, כל בני המשפחה ששרדו, להתאחד ונמלטנו ליער. אחיי ועוד גברים ממאלינסק הקימו קבוצת פרטיזנים יהודית. אחרי החורף של שנת 2491 הם הצטרפו לגדוד הפרטיזנים הרוסי של הגנרל מדבדב. מיום הבריחה מהגטו ועד 11 בינואר 4491 שרדנו ביערות. במרס 3491 נרצחה אחותי בת ה-81, דבורה, בידי נאצים במארב שהוטמן בביתו של איכר אוקראיני שהסתיר אותי כשהייתי חולה.

בשואה איבדתי את אחותי דבורה, וכן סבא, סבתא, דודים ודודות.

משנת 5491 עד 8491 היינו בני המשפחה במחנה עקורים אֶשוֶוגֶה ליד קאסֶל בגרמניה. הפלגנו ארצה באניית המעפילים “פאן יורק" הלוא היא “קיבוץ גלויות", ובאוגוסט 8491 הגיענו ארצה, והועברנו למחנה עולים בפרדס חנה.

בשנת 8591 נישאתי לגבריאל ויסברט.

אני בעלת תואר שני בספרנות. עבדתי בספרייה של אוניברסיטת חיפה. בשנת 7891 נסעתי עם בעלי לארצות הברית ובמשך 81 שנה ניהלתי את הספרייה היהודית הגדולה ביותר במדינת ניו ג'רסי בקמפוס של הפדרציה של מטרו-ווסט.

לגבריאל ולי נולדו שלושה ילדים: דורון, גיל-שלומית ושחר, מהם זכיתי ל-8 נכדים.

אני מתנדבת ב"עזר מציון" ואף זכיתי בתעודה “מתנדבת מצטיינת". . הספר ראה אור בשנת 2002, ופרקים ממנו נלמדים בכל בתי " To Live - Fight Another Day “ כתבתי ספר . “לחיות ולהילחם יום נוסף - סיפורו של פרטיזן יהודי צעיר" הספר בניו ג'רסי. הספר תורגם לעברית ונקרא הספר יצא לאור בשנת 8002 בהוצאת “מזו". עותקים משתי הגרסאות נמצאים בספרייה העירונית ברעננה.

32