זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

מסרי תמרה בת יעקב ורחל כץ ילידת חוטין, אוקראינה

נולדתי בשנת 1391 בעיר חוטין, אוקראינה. גדלתי בבית בודד בעיר באר שליד חוטין. אבי היה מהנדס ואמי שימשה תובעת בבית המשפט. יש לי אחות ובן דוד שאומץ כאח. עד המלחמה הספקתי ללמוד בבית ספר אוקראיני ואהבתי לשיר בכל הזדמנות ולפטפט. אני זוכרת שמשפחתי עזרה לשכנינו העניים תמורת חלב מהפרה שלהם.

בשנת 9391 היה לילה של הפגזות. לבשנו בגדים שחורים והסתתרנו ביער הסמוך. החיים לא חזרו לקדמותם - הפחד השתלט על הרחוב, והוריי לא יצאו לעבודתם. סבא שלח לנו סוס ועגלה כדי שנצטרף לבני משפחתנו בעיר קמינייץ פודולסק. העגלה והסוס נגנבו ואנו המשכנו את דרכינו ברגל. הגברים ברחו והסתתרו ביערות. לא עבר זמן רב ואמי, אני ואחותי צווינו לעלות על משאיות המוות עם שאר יהודי העיר. ישבתי על שפת המדרכה בשעה שאמי ואחותי טיפסו למשאית. אימא הבחינה בי וסימנה לי במנוד ראש קל להישאר במקומי. המשאית נעלמה עם אמי ואחותי - הן הוצאו להורג. נותרתי לבדי בעולם. היה לי קר, אך מצאתי מעיל באחד הבתים. הצטרפתי לזוג ערירי שלקח אותי אתם כשנלקחו לעבוד בתפירת מעילי צמר עבור הגרמנים. עם בוא הקיץ נגמר מלאי הצמר, ואני חששתי שהם יוצאו להורג מאחר ואין צורך בעבודתם, לכן נמלטתי מהמקום ומצאתי מקלט בבית של גויים שהכירו את סבי. הגויה חששה לחייה והפנתה אותי לטרנסניסטריה, שם רוכזו יהודי רומניה. הצלחתי להשיג מעט מזון, כמו תפוחי אדמה או פרוסת לחם מהגויים שגרו סביב הגטו תמורת עזרה קלה בביתם. לא הפסקתי לחשוב על בריחה מהמקום הנורא ההוא שהמוות, הרעב והטיפוס מכלים את תושביו. רק בשנת 3491, שנתיים לאחר שהגעתי לגטו, הצטרפתי למשפחה שברחה ליער. עד היום אני מתקשה להבין איך שרדתי שם. שמעתי שהנרייטה סולד אוספת בגטו את הילדים היתומים כדי להעלותם ארצה. הצטרפתי לקבוצה ויצאנו מטרנסניסטריה לרומניה, משם לטורקיה. הפלגנו באניית הבקר “בילוצ'יטה" לעבר ישראל. הגעתי לארץ בתחילת מאי 4491.

במלחמה איבדתי את אבי, אמי, אחותי ובני משפחה נוספים רבים.

בשנת 0591 נישאתי לדניאל מסרי ז"ל.

עבדתי בחברת נסיעות.

לדניאל ז"ל ולי נולדו שתי בנות: שרה ז"ל ורונית ויש לי שלושה נכדים.

33