זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

כץ צילה (צופה) בת לייב (אריה) ואסתר גלייזר ילידת מורפה, ברית המועצות

נולדתי בשנת 2391 בכפר מורפה, ברית המועצות, כשמונים קילומטר מהעיר ויניצה, כיום באוקראינה. הכפר לא היה מחובר לחשמל ולמים זורמים. גרנו בבית בן חדר וחצי. היינו עניים מאוד. בכפר חיו כאלף וחמש מאות איש, מתוכם כאלף יהודים. בכפר היה בית כנסת אחד גדול ומפואר. היו לי חברות, בעיקר גויות, כי לא היינו מקובלים בקרב היהודים בגלל היותנו עניים. אבי היה נגר אך הייתה לו

מעט מאוד עבודה. הוריי היו מסורתיים, אמי הייתה דתית יותר מאבי. בחגים הלכתי עם אימא לבית הכנסת. זיכרון השופר בראש השנה ובמוצאי יום כיפור מעורר בי צמרמורת עד היום. למרות שאבי לא היה דתי כל הבנים נימולו וחגגנו בר מצווה. למדתי בבית ספר רוסי, כשפרצה המלחמה סיימתי כיתה ב'. זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה בפולין הגיעו לכפר יהודים רבים שנסו מפולין. השלטונות הרוסים חייבו כל משפחה לקחת לביתה מספר משפחות - הצפיפות הייתה ללא נשוא. הנשים בישלו בתורנות: סלק, תפוחי אדמה ומרק. בהמשך הכניסו מאה משפחות לבית הכנסת. המלחמה הגיעה אלינו בחודש יוני 1491. המצב הקשה נמשך כארבע שנים, כמעט עד תום המלחמה. כאשר נכנסו הנאצים, השכונה הפכה לגטו שבו גרו יהודים וגויים. גדר תיל הוקמה מסביב. הכריחו אותנו לענוד על הזרוע סרט לבן שעליו רקום מגן דוד שחור, אותו רקמנו בעצמנו. הנאצים סגרו את בית הספר לכל תקופת המלחמה. כל היהודים, כולל ילדים מגיל חמש, נדרשו לעבוד בשדה הטבק. הם הפכו את הכפר למחנה עבודה. בתמורה, קיבלנו בסוף היום מרק גריסים סמיך ולחם. למזלנו, כל יהודי מורפה, וגם הפליטים שהצטרפו במשך המלחמה, נשארו בחיים. הנאצים לא שלחו קבוצות יהודים להשמדה ולא ביצעו הרג המוני בכפר, כפי שעשו במקומות אחרים. בשנת 3491 נשלחו הגברים, ובתוכם אבי, למחנה עבודה מרוחק. חלקם חזרו אחרי המלחמה, אך אבא שלי לא חזר. סיפרו לנו כי נתפס ונתלה על שלקח, ללא רשות, פרוסת לחם שמצא והכניס אותה לפיו. חבר שראה זאת אף מסר לנו את התאריך המדויק שבו הוצא להורג. בתום המלחמה נותרנו רעבים ללחם. יהודים עשירים בעיירה תמכו בנו. היינו חסרי כל. לא היו לנו בגדים ולא נעליים. במשך הזמן מצאה אימא עבודה כעוזרת בית אצל אנשים עשירים. אחד מאחיי ואחותי הגדולה עזרו בפרנסה. סיימתי תיכון ולמדתי שנתיים בטכניון בצ'רנוביץ אך נאלצתי להפסיק את לימודיי כי לא היה לי כסף. התחלתי לעבוד בבית חרושת לכפפות. בשנת 3591 נישאתי למיכאל כץ ז"ל. עליתי לארץ בשנת 2791 ועבדתי בתעשייה הצבאית עד יציאתי לגמלאות. במלחמה איבדתי את אבי, לייב גלייזר, ואת אחותי, תינוקת בת תשעה חודשים שנפטרה מרעב.

כיום אני מתנדבת ב"עמל סיעודית" ומארחת חברה לאחת הקשישות.

יש לי שני ילדים: אריה וחני וחמישה נכדים.

35