זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פילוסוף שלמה בן לאון ואנטה יליד דופניצה, בולגריה

נולדתי בשנת 3491 בדופניצה, בולגריה. משפחתי התגוררה בעיר סופיה. אבי היה חשמלאי ואמי הייתה גננת. היינו חילוניים, אך הקפדנו לקיים את כל החגים היהודיים. בסופיה ובערים נוספות פעלו בתי ספר עבריים ותנועות נוער בהן נטלו חלק רבים מבני הנוער. הוריי למדו אף הם בבית ספר עברי ודיברו עברית טובה.

ב-31 בספטמבר 3491 הוציאה הממשלה הבולגרית צו גירוש ליהודים. חלק מהגברים בני 81 - 54 גויסו לצבא, אחרים נלקחו למחנות עבודה והועסקו בסלילת כבישים. יתר היהודים גורשו לעיירות ולכפרים. היה אמור להתבצע גירוש לגרמניה, אך הוא סוכל על ידי מר פשב, סגן יושב ראש הפרלמנט הבולגרי. לדעתי, מעשה זה נבע מאווירת הסובלנות הכללית של הבולגרים כלפי היהודים. אבי גויס לצבא. בעקבות ניסיון הגירוש הגיעה אמי, שהייתה בהריון מתקדם, לדודים שלה בעיירה דופניצה, שם נולדתי בנובמבר של אותה שנה. נולדתי בבית הדודים מאחר שהיהודים נמנעו משהות במוסדות רשמיים, כגון בית חולים, כדי לא להיתפס בידי הגרמנים. חיי וחיי אמי עברו בשלווה עד לשחרורו של אבי מן הצבא בספטמבר 4491. בעקבות שחרורו חזרנו לסופיה. עלינו לארץ בשנת 8491, לאחר קום המדינה, באנייה “יונה". זו הייתה האנייה השנייה שהגיעה לארץ מבולגריה כעלייה ליגלית. בתחילה הצטרפנו לבית דודי, אחי אבי, שהגיע לארץ בשנת 6391 למשחקי המכבייה ונשאר כאן. אחר כך עברנו לדירה משלנו.

אבי היה מנהל תחזוקה בבית חרושת לטקסטיל ואמי עבדה בבקרת איכות באותו בית חרושת.

יש לי שתי אחיות: אורה ושרי.

נולדו לי שלושה ילדים: גיא, נטע וגילי ויש לי נכד אחד.

עבדתי כמנהל בנק בכיר באחד הבנקים הגדולים. כיום אני משמש בהתנדבות כמנהל הכספים בעמותת “נוער רענן" שמטפלת בנוער בסיכון ובנוסף אני מנהל בהתנדבות את הנושא הכספי של הגלריה העירונית בהרצליה.

41