זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

קצף חיה בת הרמן וסוניה רינגמאכר ילידת שאוליה, ליטא

נולדתי בשנת 8191 בליטא. אבי היה בעל חנות מעדנים, אמי עזרה לו בחנות. היו לי שלושה אחים. הגרמנים נכנסו לליטא בשנת 1491. בתחילה הורשו היהודים ללכת על הכביש, ולא על המדרכה, כשהם עונדים טלאי צהוב. את הקניות נאלצנו לעשות רק בבוקר. הליטאים החלו להתנכל לנו. אנשים חששו לחייהם ולא יצאו מהבתים. הליטאים

עצרו את אבי ואחי והם הוכנסו למאסר, מאז לא שבו יותר הביתה.

לביתנו הוכנסה משפחה ליטאית. לאחר כמה שבועות הועברנו לגטו שם גרנו בחדר אחד עם עוד ארבע משפחות. שם נודע לאמי כי בעלה ובנה נרצחו. שני אחיי האחרים נלקחו למחנה העבודה מילדורף, שם מצאו את מותם. הייתי בגטו עם אמי במשך ארבע שנים. אמי נותרה בגטו ואילו אני הועברתי לגרמניה, למחנה שטטהוף. לאחר שלושה שבועות נשלחתי למחנה העבודה שטיינאורט. במחנה זה עבדתי בחפירת בורות ותעלות הגנה לחיילים. לאחר זמן לא רב הועברתי למחנה קרומוף. במחנה זה גרנו באוהלים וישנו על הרצפה המרופדת בקש. היה קר ומזון לא קיבלנו. עם התקרבות הרוסים, הוצאנו ל'צעדת מוות' לעבר פנים גרמניה. לילה אחד התחבאתי עם עוד שלוש חברות מעל אסם ובבוקר החלטנו לא לצאת לצעוד. הגרמנים חיפשו אותנו, ולמרות הפחד לא יצאנו ממחבואנו. לאחר ארבעה ימים הגיעו הרוסים. הוכנסתי לבית גרמני נטוש שם התאוששנו קמעה. הגיע קצין רוסי והודיע לנו כי אנו צריכות לחזור לבתינו, ודאג לנסיעה ברכבת. כאשר שבתי לביתי, נוכחתי לדעת שאיש ממשפחתי לא שרד. פניתי לגרודנו. משפחה יהודית השיגה לי מסמכים ונסעתי ללִידָה. בלִידה הכרתי את שלמה קצף ונישאתי לו. התגוררנו בעיר כשנה, שם פגשנו את אנשי עלייה ב' שדאגו לעלייתנו ארצה. מסע התלאות לארץ נמשך כשנתיים. הפלגנו באנייה ‘תאודור הרצל' מאיטליה באפריל 7491. האנייה נתפסה ונשלחנו למחנה מעצר בקפריסין. בשנת 8491 הגענו לבסוף לארץ.

לי ולבעלי, שלמה ז"ל, הייתה חנות ירקות ברעננה.

יש לי שני ילדים: מרים וצבי, שני נכדים ושני נינים.

59