זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רבינוביץ אליעזר (לואי) בן שמעון-איתמר ושמחה-פרידה יליד וינה, אוסטריה

נולדתי בשנת 5391 בווינה, אוסטריה. אבי היה מהנדס מכונות וכן בעל עסקים וחנויות. אמי הייתה עקרת בית. היו לי שני אחים ושתי אחיות. סבי מצד אמי היה רב. כבר בשנת 6391 החלו הנאצים בעיר להתנכל ליהודים ושרפו חנויות. אבי החליט לצאת מאוסטריה ולעלות ארצה. מטרתו הייתה להגיע לים השחור ומשם להפליג לארץ ישראל. הוריי לקחו עמם כסף מזומן, דברי ערך וזהב ויצאנו

לעבר הונגריה. משם עברנו לבוקרשט שברומניה. לילה אחד נכנסו לביתנו נאצים, ובאיומי נשק ובליווי כלבים לקחו את בני המשפחה למחנה עבודות כפייה. הוריי הועסקו בעבודות שונות. הייתי אז ילד כבן 8, נתפסתי בידי אחד מבכירי המחנה ונלקחתי לשמש לו כ"עבד". בשנת 3491 שוחררנו מהמחנה. הדבר התאפשר הודות לדודתי, אחות אמי, שהתגוררה בתורכיה והייתה נשואה לאיש עשיר ובעל השפעה בממשל התורכי. הדוד הצליח באמצעות השגריר התורכי לשכנע את הרומנים לשחרר את בני משפחתי. התחפשנו לגויים והסתתרנו בכפרים. אבא קנה משק חקלאי והחל לעבוד בחקלאות. לאחר שנה נאלצנו לברוח מהמקום מפני שרבתי עם ילד של השכנים, בן למשפחה נאצית רומנית. ברחנו לבוקרשט, אך נתפסנו בדרך. אבי נכלא - אמי הצליחה לשחררו תמורת שוחד.

בשואה איבדתי את דודי שהיה גנרל בצבא הרוסי, וכן קרובי משפחה נוספים, הן מצד אבי והן מצד אמי.

עלינו ארצה בשנת 4491. יצאנו ברכבת מאיסטנבול שבתורכיה לסוריה. משם נסענו ללבנון והגענו לראש הנקרה ונלקחנו למחנה המעצר בעתלית. לאחר כחצי שנה במחנה הועברנו לבית עולים בירושלים. אמי הצטרפה לארגון הלח"י, ואני נשלחתי למשק הילדים במוצא עלית.

בשנת 2691 נשאתי לאישה את תמר.

הייתי מדריך, מורה ומנהל בתי ספר ומוסדות חינוך. הייתי מנהל הפנימייה בכפר בתיה ומנהל בית ספר בכפר שלם בתל אביב. בהמשך עברתי למשרד הרווחה על מנת לנהל שלושה מוסדות למפגרים, והייתי מנהל מפעל “מעש" שבו מועסקים מפגרים. במשך כל שנות עבודתי בחינוך ראיתי לנגד עיניי את ייעודי כמשרת ילדים עם צרכים מיוחדים, וכל זאת בזכות הישארותי בחיים בתקופת השואה.

על פעילותי למען אנשים עם פיגור שכלי זכיתי לתעודת הוקרה מידי נשיא המדינה, אפרים קציר.

לתמר ולי נולדו שלושה ילדים: דוד, נועה וסיגל. יש לי 12 נכדים ו-2 נינים.

אנשלוס סיפוח אוסטריה לגרמניה ב-31 במרס 8391

66