זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

דוניץ יוטה בת הנס וחנה פקרד ילידת ברלין, גרמניה

נולדתי בשנת 0391 בברלין, גרמניה. אבי היה אדם חילוני. הוא לחם בשורות , ואף זכה בעיטור “צלב הברזל" ו"צלב הלוחם I הגרמנים במלחמת העולם ה- בחזית". אמי הייתה גיורת. היו לי אח ואחות גדולים ממני. אבא עבד כמנהל מחלקת ההגירה בקהילה היהודית בעיר. זיכרונותיי הראשונים הם חברי הילדות שלי שנאסר עליהם לשחק עמי בגלל יהדותי. בשנת 7391 התחלתי ללמוד בבית ספר יהודי. ב-9 בנובמבר 8391 הזהיר אחד השכנים את אבי מפני אירועי הלילה הצפויים - ליל הבדולח. בבוקר למחרת נוכחתי לראות כי בית הספר שלי ובית הכנסת הסמוך אליו עולים בלהבות. עם תחילת המלחמה החלו הגבלות על חיי היהודים בעיר: איסור כניסה למקומות ציבוריים, זמן מוקצב לכניסה לחנויות ועוד. בסוף 1491 חויבנו לענוד טלאי צהוב - סירבתי לצאת מהבית עם הטלאי. אבי חלה ואמי פרנסה את המשפחה. באותה תקופה ניסתה למצוא דרך שהמשפחה תהגר מגרמניה. לאחר הגבלות נוספות, הצליחה אמי לגרום להכרה במשפחתה כמשפחה מעורבת ולזכות בהקלות: לא לענוד טלאי צהוב, קבלת תלושי מזון ועוד. לאור השינוי עברתי ללמוד בבית ספר גרמני. אחותי נשלחה לעבודות כפייה ואחי המשיך ללמוד בבית ספר מקצועי. היה ניסיון לגרש את המשפחות המעורבות, אך ה"יונקרים", קצינים בעלי אותות גבורה ממשפחות מעורבות, סיכלו זאת. בשנת 4491, באחת ההפגזות, נהרס הבית שלנו ונאלצנו לעבור לדירה אחרת. ב-5491 הגיע הצבא הסובייטי. הסובייטים חשדו שבני משפחתי הם נאציים, ורק עדות של נשים ממוצא רוסי הביאה לשחרורנו. כאשר נכנסו האמריקנים, שוחררה העיר.

בשואה נספו קרובי משפחתי מצד אבי, דודים ובנות הדוד.

לאחר המלחמה למדתי גרפיקה. ביוני 8491 החלטתי להתגייס במסגרת גח"ל, גיוס חוץ לארץ, מתוך כוונה לעזור ולתרום למדינה הצעירה. בספטמבר 8491 עליתי לארץ עם נוער יהודי מברלין במטוס של “הגשר האווירי" שאסף בני נוער במחנות שונים, ובהמשך הפלגנו לעבר חופי הארץ באנייה “סן אנטוניה 2".

בשנת 1591 נישאתי ליוחנן דוניץ. נולד לנו בן: דב. יש לי שני נכדים ונין.

69