זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

גולדברג יעקב בן משה ואלה יליד וייסבאדן, גרמניה

נולדתי בשנת 9291 בעיר מעיינות המרפא וייסבאדן, גרמניה. הוריי הגיעו לגרמניה מפולין. לאחר שנולדתי, עברה המשפחה לפרנקפורט. אבי היה סוחר מצעים. היו לי עוד שני אחים. בילדותי למדתי בבית ספר יהודי ובהמשך בגימנסיה היהודית “פילנטרופין".

בשנת 0491 קיבלתי אשרה ליציאה מגרמניה ולעלייה לארץ. האשרה הושגה באמצעות עליית הנוער מיסודה של רחה פרייאר. יצאתי עם קבוצת בני נוער ועם אבי ששימש כמדריך הקבוצה. יצאנו לעבר זגרב שביוגוסלביה, שם נקלטנו בקרב הקהילה המקומית. בתקופת ההמתנה שהיתי אצל משפחת כהן. בת המשפחה, הרטה קניג, מתגוררת כיום ברעננה ומופיעה גם היא בספר זה. לאחר כניסת הגרמנים ליוגוסלביה וכיבושה, נותרנו כ-06 נערים ונערות לכודים בזגרב. מדריך “השומר הצעיר" יוסף איתאי, העביר אותנו למחוז סלובניה שהיה תחת כיבוש איטלקי, בעלי הברית של הגרמנים. שיכנו אותנו בטירה עתיקה בכפר לסנו-ברדו, לא הרחק מלובליאנה. ארגון יהודי איטלקי תמך בנו כלכלית. אבי, אמי ואחי הגיעו גם הם לסלובניה ושוכנו במפעל לייצור סוכר. בשנת 2491, כאשר השהייה בסלובניה החלה להיות מסוכנת, עברה הקבוצה, אז מנינו כבר כ-001 ילדים, לעיירה בצפון איטליה, נונטולה, שם שוכנו ב"וילה אמה". גם במקום זה נתמכנו בידי הקהילה היהודית המקומית. בקיץ 3491 נפל משטר מוסוליני והגרמנים כבשו את המקום. ראש הקבוצה, יוסף איתאי, החליט להעביר אותנו לשוויץ בעזרת הארגון היהודי “החלוץ". כל תושבי העיירה נונטולה בראשות הכומר דון אריג'ו בקארי וד"ר מוריאלי נרתמו להצלת חברי הקבוצה. יוסף איתאי הקים מעון חדש בבית מלון בעיר הקייט בקס-לה-באינס, שם שהינו עד תום המלחמה. יצאנו כקבוצה לספרד. בברצלונה עלינו על סיפון האנייה “נונפלוס אולטרה" והפלגנו לארץ. ביוני 5491 הגענו כעולים לגליים לנמל חיפה. חייתי בקיבוץ כפר מסריק כשנתיים, אחר כך עברתי לקיבוץ נירים. בשנת 3591 הצטרפתי לאבי שנותר בגרמניה. בשנת 3791 חזרתי ארצה.

אני עוסק עד היום בייבוא ובשיווק גופי תאורה.

נישאתי שלוש פעמים: לנירה, אביבה וכעת אני נשוי לאראלה. יש לי 7 ילדים: אסף, יעל, טליה, יונתן, עדו, נעה ורות, וכן 71 נכדים.

68