זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

אלטמן זלדה (פירי) בת יוסף ולאה אונגר ילידת פולדש, הונגריה

נולדתי בשנת 1391 בפולדש, הונגריה. לאבי הייתה חנות למוצרי טקסטיל ומחסני תבואה וצמר, ומצבנו הכלכלי היה שפיר. היו לי עוד 4 אחים ואחות. משפחתי הייתה מסורתית. למדתי בבית ספר ליד בודפשט. בני המשפחה המורחבת גרו כולם באזור. עד 4491 התנהלו החיים בצורה סבירה.

ב-91 במרס 4491 פלשו הגרמנים להונגריה. בתוך ימים ספורים נחתו עלינו הגזירות: ענידת טלאי צהוב, איסור נסיעה ברכבת, מסירת דברי ערך ועוד. משפחתי הועברה לגטו בעיר, משם נשלחנו לדברצן ורוכזנו במפעל הלבנים, 000,3 איש שהו שם תחת כיפת השמים. לאחר זמן מה הועלנו על רכבת משא ונסענו במשך שלושה ימים בצפיפות איומה ובתנאים קשים לאושוויץ. עם הגיענו שפכו עלינו מים, ומי שהיה בידו כלי הצליח לשתות מעט. הרכבת עמדה במקום יום שלם, ולמחרת החלה לנסוע לכיוון ההפוך. לאחר שלושה ימים הגענו לווינד-נוישטט באוסטריה. רבים מתו בדרך או יצאו מדעתם. הוכנסנו למחנה צריפים. לימים נודע לי כי למעשה נכללנו בעסקת קסטנר. למחרת נלקחנו באוטובוס למחנה 12 בפולריסדורף בווינה. זה היה מבנה של בית ספר, ולכל חדר הוכנסו 03 - 04 איש. קיבלנו מעט אוכל. את המחנה ניהל אוסטרי בלבוש אזרחי. אבא שלי נפטר שם מתלאות הדרך. אמי, אני ואחיי נותרנו במקום כשנה. עבדתי בפינוי הריסות שנגרמו מהפצצת צבאות בעלות הברית. לקראת סוף המלחמה, כשהרוסים התקרבו, יצאנו לצעדת המוות לעבר מטהאוזן. בלילות ישנו באסמים בכפרים שלאורך הדרך. צעדנו כשבוע. לאימא שלי לא היה כוח להמשיך, ולכן לילה אחד ברחנו עם עוד שתי משפחות. רוב האנשים שהמשיכו בצעדה נורו. מצאנו מחסה אצל איכר אוסטרי ששיכן אותנו במחסן. כאשר התקרבו למקום גרמנים, הסתתרנו מתחת לתבן שבמתבן. את המים הבאנו מנחל סמוך. כאשר יצאתי לחפש מזון, פגשתי שבויי מלחמה שהראו לי מחבוא של תפוחי אדמה. כל יום הלכתי לשם והבאתי אוכל למשפחתי ששהתה במסתור. לקראת סוף המלחמה חשש האיכר להסתיר אותנו, ולכן יצאנו לחפש מקום מסתור אחר. פגשנו בקבוצת ימאים הונגרים שאנייתם נתקעה בדנובה. יחד עמם פנינו ליערות. חפרנו בונקר, כיסינו אותו בגזעי עצים ובענפים. הסתתרנו בבונקר כשישה שבועות, עד 1 במאי 5491, תום המלחמה במקום.

בשואה איבדתי את אבי, סבים, סבתות, דודים ודודות - יותר מ-04 בני משפחתי הקרובה.

לאחר המלחמה חזרתי להונגריה. בדברצן נישאתי ליוסף אלטמן.

בשנת 9491 עלינו לארץ באנייה “אילת".

בארץ ניהלתי קיוסק בתעשייה הצבאית.

לי ולבעלי, יוסף ז"ל, נולדו שני ילדים: נעמי ויהודה. יש לי 5 נכדים ו-4 נינים.

75