זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

אשר אביבה בת אברהם ואסתר דומַן ילידת אֶגֶ'ק, הונגריה

נולדתי בשנת 4391 באג'ק, הונגריה. הוריי היו אורתודוקסים. בימי שישי הלכו לבית כנסת ובחגים התכנסה המשפחה עם הסבא והסבתא. אבי היה ראש הקהילה המקומית. משפחתי מנתה חמישה ילדים. להוריי הייתה חנות למוצרי טכסטיל הצמודה לבית.

ב-91 במרס 4491 פלשו הגרמנים להונגריה. חיי היהודים הפכו לסיוט. אני זוכרת את אווירת הפחד והחרדה. כל יום פורסמו צווים והגבלות חדשים. בית הספר נסגר בפני היהודים, אסור היה לבוא במגע עם האוכלוסייה הנוצרית, החנויות בבעלות יהודים נסגרו, ונאלצנו לענוד טלאי צהוב. לאחר כחודש אולצנו לעבור לגטו בלמזאויוארוש. לאחר מכן הועברנו לבית החרושת ללבנים, שם הועלינו לרכבות משא המיועדות לבהמות. בכל קרון נדחקו כ-08 איש. ברכבת היו בעיקר זקנים וילדים, הגברים הצעירים נלקחו עוד קודם לכן למחנות עבודת כפייה, שם עסקו בחפירת שוחות ובפינוי מוקשים. הגעתי למחנה שטרסהוף, שם קיבלו את פנינו אוקראינים ושוטים בידיהם. במחנה חולקנו לקבוצות קטנות. משפחתי נשלחה לרוזנדורף, כפר קטן באוסטריה, כ-08 ק"מ מווינה, שם עבדנו בחקלאות עד חודש אוקטובר 4491. כאשר לא היה עוד צורך בנו, נשלחנו למחנה ברגן-בלזן. התנאים במחנה היו קשים; קור, רעב, צפיפות, בגדים לא מתאימים, סמרטוטים במקום נעליים. אירוע שלא אשכח לעולם: כמה ילדים הצליחו לחדור למחסן המזון ולגנוב סלק. הם נתפסו והוענשו. הם הועמדו במגרש המסדרים ובנוכחות כל אנשי המחנה תלו את הילדים על עמודי תלייה. הקלגסים הסתובבו בין האסירים על מנת לוודא כי הם יהיו עדים לעונש ושהלקח יילמד. באפריל 5491 הועמסנו על רכבת, 04 איש בקרון. הרכבת נסעה כשהדלתות נותרו פתוחות. במהלך הנסיעה הותקפה הרכבת מהאוויר, היו אלה מטוסים אנגלים או אמריקנים. חלק מנוסעי הרכבת נהרגו ורבים נפצעו. הרכבת המשיכה בנסיעה עד אשר הגיעה לטרזינשטאט. כעבור חודש שוחררנו בידי הצבא האדום. שבוע לאחר השחרור החליקה אמי במקלחת ונלקחה לבית חולים, אך גופה לא עמד בניתוח והיא נפטרה. חזרתי להונגריה וגיליתי כי כל משפחתי נרצחה; סבי וסבתי, בורבלה וליוש דומן, הסבתא צֶצִיליָה וינר, 01 דודים ודודות, וכ-41 בני דודים.

בשנת 0591 עליתי ארצה באנייה ‘קוממיות' בסיוע הסוכנות היהודית.

אחי יהושע (פישטה) שעלה שנה לפניי נפל במאי 1591 בקרבות עם הסורים בתל אל מוטילה שבצפון הארץ, קרב שבו נפלו 14 חיילים.

בארץ הייתי גננת, ועבדתי גם כסייעת לרופא שיניים.

בשנת 3591 נישאתי לאברהם אשר ז"ל. נולדו לנו שלוש בנות: נורית, דליה ואסתי. יש לי 01 נכדים ונין אחד.

77