זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

וייס אדית בת שלמון ומרגיט שפיץ ילידת לושקוד, הונגריה

נולדתי בשנת 1391 בכפר לושקוד שבהונגריה. אבי היה בעל מכולת ועסק גם במסחר בצמחי מרפא. אמי עזרה לאבא בחנות. בכפר גרו 7 משפחות יהודיות. בית הכנסת היה בחדר שבאחד הבתים, וספר התורה היה שייך למשפחתי. את החמין הביאו כל היהודים בימי שישי אלינו, כי רק אצלנו היה התנור “כשר". למדתי בבית ספר שבכפר וגם ב"חדר".

עד שנת 4491 התנהלו החיים באופן סדיר, למרות ששמענו על האסונות הפוקדים את היהודים במדינות הכבושות. אבי לא האמין לידיעות בעוד שאמי כן האמינה וטענה שהמצב מסוכן. בשנת 4491 אולצנו לענוד טלאי צהוב. הגרמנים, באמצעות ההונגרים, הודיעו יום אחד שעלינו להתייצב במרכז הכפר. נלקחנו לגטו בעיר סמוכה, קישברדו. לגטו הגיעו קרובים נוספים שגרו בכפרים סמוכים. לאחר חודש נלקחנו לאושוויץ. בסלקציה, מנגלה שלח את אבי ואחי לצד אחד, ואילו אותי ואת אמי לצד השני. לפתע נלקחה אמי ואני נותרתי לבד. מתוך ייאוש זרקתי את המעיל והבגדים. הייתי בצריף אחד עם דודות ובנות דודות. לאחר חודשיים נערכה סלקציה. הועברתי למחנה עבודה בפולין ועבדתי בחפירת בונקרים. גופי היה מכוסה פצעי קור והיו לי גם פצעים בפה. קרובת משפחה יעצה לי להישאר בצריף. קצין גרמני הופיע ואיים לשלוח אותנו למשרפות. לבסוף, לאחר תחנונים והפצרות ויתר לנו. לקראת סוף המלחמה צעדתי בצעדת המוות לעבר העיר ברומברג, שם הוכנסנו לבית כלא מתוך כוונה לפוצץ עלינו את הבניין. למזלנו, הגרמנים לא הספיקו לעשות זאת. למחרת שוחררנו בידי חיילי הצבא האדום. לאחר כמה חודשי התאוששות חזרתי להונגריה. בביתי מצאתי את הרהיטים ואת הכלב - אך איש מבני משפחתי לא שב.

בשואה איבדה את הוריי, אחי, סבי וסבתי מצד אמי ועוד עשרות מבני המשפחה הקרובה.

נשארתי בהונגריה עוד כשנתיים. בעזרת שליחי עלייה מהארץ נדדתי ברחבי אירופה, וב-71 בינואר 8491 יצאתי מאיטליה באניית מעפילים קטנה, “ל"ה - גיבורי גוש עציון", ובה כ-572 מעפילים. הספינה הגיעה לנמל חיפה, נתפסה וב-1 בפברואר גורשנו למחנה 55 בקפריסין.

בשנת 3591 נישאתי לזאב וייס.

למדתי בבית חולים רמב"ם בחיפה, ולאחר מכן עבדתי בבית חולים ובקופת חולים בעיר.

יש לי שתי בנות: רותי ואירית וכן שלושה נכדים.

85