זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

מי-זהב רבקה (אוה) בת אפרים וזיטה פולק ילידת בודפשט, הונגריה

נולדתי בשנת 9391 בבודפשט, הונגריה. אבי היה איש עסקים, סוחר פרוות, יודע ספר, שוחר תרבות ותלמיד חכם. אמי הייתה עקרת בית. הקפדנו על שמירת מצוות אך היינו פתוחים להשכלה ולתרבות. אבי היה בגרמניה בעת מאורעות ליל הבדולח. כששב להונגריה התריע על שעומד להתרחש, אך איש לא הקשיב לו. אבא תכנן להימלט לאנגליה, אך הנסיעה לא יצאה לפועל.

ב-3491 נולדה אחותי זהבה, והחיים עד מרס 4491 נמשכו פחות או יותר כסדרם.

עם כניסת הגרמנים, סבי וסבתי מצד אמי שגרו בכפר נשלחו להשמדה.

איני יודעת כיצד, אך אמי הצליחה להשיג מסמכים שבעזרתם אמי, אחותי, סבתי מצד אבי ועוד כמה קרובי ) בבודפשט. בבית זה שהינו עד Hollo משפחה נכנסנו באוקטובר 4491 לבית החסות של ולנברג ברחוב הולו ( סוף המלחמה. אבי וסבי לא קיבלו את המסמכים הדרושים ונשלחו לאושוויץ. סבא דרש מאבא לקפוץ מהרכבת ולחזור לאשתו ולבנותיו הצעירות. סבא נספה באושוויץ. אבא חזר לבודפשט וחי בעיר בזהות בדויה של קצין אס-אס. כך הצליח לבוא ולבקר אותנו בבית החסות השבדי והביא לנו אוכל. כילדה זכורים לי מאותם ימים רעש הצעדים המפחידים של אנשי האס-אס שהגיעו מידי פעם לבניין שבו שהינו, וכן זכור לי פחד הנשים מפני החיילים הרוסים ששחררו את בודפשט. לאחר המלחמה חזרנו הביתה. הריהוט נשרף אך רוב ספרי הקודש והפמוטים נותרו ללא פגע. זמן קצר אחר כך נולד אחי יצחק. עד עלייתנו ארצה היינו תחת המשטר הקומוניסטי. תקופה זו, ימי רדיפות, משפטי ראווה ודיכוי חרוטים בנפשי ובעקבות כך עד היום אני חרדה לגורל משפחתי. בסוף 1591 עלינו ארצה בעקבות בקשה לאיחוד משפחות. את הבקשה הגישה משפחת שוויצר מתל אביב, שותפים של אבי בבודפשט, שהציגו עצמם כקרובי משפחה. עם בואי ארצה נכנסתי למסגרת הלימודים המתאימה לגילי. בסיום התיכון פניתי ללימודי הוראה ועבדתי כמורה יותר מ-02 שנה. בשנת 9591 נישאתי לגבריאל מי-זהב ונולדו לנו ארבעה ילדים: מיכל, מאיר, ספי וחגי שזיכו אותנו בעשרה נכדים. בעלי ואני פעילים ומתנדבים בבית איזי שפירא, עמותת יובל, ובעבר התנדבתי כ-01 שנים בבית חולים “מאיר".

88