זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רדפורד לילי בת ג'וזף-מרדכי ואסתר אדלשטיין ילידת שלגוטריאן, הונגריה.

נולדתי בשנת 8291 בשלגוטריאן, הונגריה. משפחתי הייתה משפחה דתית אורתודוקסית. הוריי ניהלו מסעדה לתלמידי ישיבה בעיר. כאשר הרב ותלמידיו עזבו את העיירה ולא היו לקוחות במסעדה עבד אבי כסנדלר. אמי עסקה בתפירה ובסריגה. היו לי שני אחים, ארנו וזולטן-יהודה. נשלחתי לבית ספר ציבורי כיוון שלא היה בעיירה בית ספר יהודי. בסוף שנת 3491 לא הורשיתי להמשיך בלימודים בגלל יהדותי. עוד לפני כניסת הגרמנים להונגריה החלו השלטונות להגביל את היהודים בימים ובשעות של פתיחת חנויות ובאיסור על לימודים בבית הספר, כמו כן נאלצנו לשאת טלאי צהוב על בגדינו. במרץ 4491 נכנסו הגרמנים. הבית שבו גרתי הפך למעין גטו. הכניסו לבית משפחות נוספות וכך חיינו במשך כחודש. לאחר מכן פינו הגרמנים אורווה מחוץ לעיר והעבירו אותנו לשם, את הסוסים הכניסו לבית הכנסת של העיירה. אחי הבכור נלקח לשירות בצבא ההונגרי, ערק ממנו והגיע לרוסיה. אבי ואחי הצעיר נלקחו לעבודות כפייה. ביוני 4491 הוכנסנו, אמי ואני, לקרונות בקר. נלקחנו לאושוויץ במסע שנמשך 4 ימים, הרכבת עצרה רק פעם אחת כדי להצטייד במים. הופרדתי מאמי שנלקחה למשרפות ושוב לא ראיתי אותה. שער ראשי גולח, הידוע לשמצה עם עוד 002 נשים, B בגדיי נלקחו ובמקומם קיבלתי סחבה. הועברתי לבירקנאו ושוכנתי במחנה ללא מים זורמים ושירותים מחוץ לביתן. רוב היום עמדנו במפקדי ספירה. בשעות האחרות עסקנו בהעברת סלעים ממקום למקום בשמש הקופחת. היום היחיד שקיבלנו אוכל סביר היה בתשעה באב. אני וחברותיי לא אכלנו כי היינו דתיות. בדרך כלל האוכל היה עלים שונים ומים דלוחים שנקראו “קפה". הייתי 21 שבועות באושוויץ-בירקנאו אז נלקחתי לעיירה שהוסב לייצור תחמושת. האוכל שקיבלתי במפעל היה סביר אך AEG פרשניץ שבסודטים שם עבדתי במפעל מועט. בכל יום הלכנו 41 ק"מ למפעל וחזרה. הייתי בת מזל, הכו אותי רק פעמיים! והיו לי נעליים רק שלי כי הייתה לי רגל צרה במיוחד והנעליים לא התאימו לאף אחד כך שהן לא נגנבו ממני. בסוף ינואר 5491 נסגר המפעל. עבדתי בפינוי שלג. שוחררתי במאי 5491 על ידי הרוסים. שקלתי אז 62 ק"ג! נשלחתי לבית חולים בבוואריה בעיירה גאוטינג שם החלמתי במשך יותר משנה. שם גם פגשתי את ישראל- נפתלי רוזנברג, לימים בעלי. לאחר שהבראתי עברתי למחנה עקורים פירנוולד. נשאתי לישראל-נפתלי בשנת 9491 בבאד רייכנהר. בשנת 0591 הגענו לארצות הברית. בתקופת משפט רוזנברג שינינו את שמנו לרדפורד על שם גנרל אמריקאי. התנדבתי בבתי הספר בהם למדו ילדיי, ארגנתי אגודת תומכים ב'אורט' והייתי מיוזמות הקמת בית ספר יהודי אורתודוכסי. יש לי שלושה ילדים: קלייר, ג'וזף ולין ושבעה נכדים. בעלי, ישראל-נפתלי, נפטר ב-3002. עליתי לארץ בשנת 9002 והצטרפתי לבתי לין ברעננה. בשואה איבדתי את אמי אסתר, את אחי ארנו שנהרג ברוסיה ואת אבי שנפטר ביום השחרור.

96