זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רובין רחל בת אייזיק ורייזי דרומר ילידת ברסנה, הונגריה

נולדתי בשנת 1391 בברסנה, אז בהונגריה. אבי היה סוחר ואמי עקרת בית. היו לי שני אחים ושתי אחיות. בילדותי למדתי חמש שנים בבית ספר ממלכתי, וגם ב'חדר'. אני זוכרת כי היה מסוכן לצאת מהבית, גם תחת השלטון ההונגרי. בשנת 4491 נפטרה אמי, ושבוע אחר כך הועברנו בעגלות לגטו ברבשט. גרנו עם עוד שלוש משפחות בחדר אחד. לאחר שישה שבועות הועברנו ברכבת לאושוויץ.

הייתי באושוויץ יחד עם שתי אחיותיי, שרה-אייגה והנדל, ועם דודתי ביילה. היינו שם כ-01 שבועות. אחי, יחיאל, שירת בצבא ההונגרי, ברח והגיע לטרנסילבניה, אזור שהיה בשליטת הרוסים. אבי ואחי יעקב מצאו את מותם באושוויץ. מאחר והייתי ילדה רזה בת 21 וחצי, הופרדתי מאחיותיי הגדולות שעמדו בטור שהופנה לעבודה. לפתע ניגשה אליי אישה מהטור השני ואמרה לי: “ראיתי את הפרידה הקשה שלך מאחיותייך. תרימי את החבל ותצטרפי אליהן, ואני אצטרף לבנותיי שנמצאות בטור שלך." בדיעבד היא הצילה את חיי, הטור השני הופנה לתאי הגזים. נשלחתי לעבוד בברסלאו-הונצפלד. בינואר 5491, עם התקרבות הרוסים, יצאנו בצעדת המוות לברגן בלזן. במחנה זה שוכנו בצריפים. אנשים שכבו בצריף, ממתינים למותם. באפריל 5491 שחררו הבריטים את המחנה. אחיותיי שרה והנדל והדודה ביילה נפטרו שם מיד לאחר השחרור. אני נותרתי לבד.

בשואה איבדתי את הוריי, שתי אחיות ואח. אחי יחיאל שרד, הוא עלה ארצה בשנת 9491.

נשלחתי לשבדיה להחלמה. שהיתי אצל משפחה שבדית ולמדתי בפנימייה במשך שנתיים. נשלחתי למרסיי בצרפת, שם הייתי כחצי שנה. בשנת 7491 הפלגתי באניית מעפילים ארצה. האנייה נתפסה ואנו הועברנו לקפריסין. לאחר שלושה חודשים הגעתי ארצה.

נשלחתי לבית הספר החקלאי “מקווה ישראל".

בשנת 0591 נישאתי לשלמה רובין יליד פולין.

במשך 03 שנה הייתי בעלת חנות לצמר סריגה ברמת גן.

תועדתי בפרויקט של סטיבן ספילברג.

לשלמה ולי שני בנים: יצחק ויעקב. יש לנו 6 נכדים ו-3 נינים.

97