סיפור חיים - סיפורו של יואל (יוליאן) הראל לנגרברג

סיפור חיים סיפורו של יואל )יוליאן( הראל )לנגברג(

2016 , הקשיבה וכתבה : טלי נתיב-עירוני

"לכל אדם יששם - לזכור ולעולם לא לשכוח"

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה, יחד עם עיריית רעננה, רואות ערך רב בתיעוד זיכרונותיהם האישיים וסיפורי חייהם של ניצולי השואה, תושבי רעננה, למען עצמם ולמען הדורות הבאים. התיעוד ושימור הזיכרון של ניצולי השואה הם חובתנו המוסרית לששת מיליון קורבנות השואה שנהרגו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי ולא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו. פרויקט תיעוד זה הוא פרויקט המשך לספר "זוכרים לדורות", שיצא , ביוזמת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, ובו 2012 לאור בשנת ניצולי שואה, תושבי העיר. 300- סיפורי חיים של כ הפרויקט מבוצע ע"י קבוצת מתנדבים ומתנדבות, תושבי רעננה )רובם(, שנרתמו והקדישו רבות מזמנם ומרצם למיזם חשוב זה. תודות תודה לכל ניצולי השואה היקרים ובני המשפחות על שנעניתם לפניותינו לתעד את סיפוריכם האישיים מתקופת השואה למרות הזיכרונות הקשים והחוויות הלא קלות הכרוכות בכך. תודה לצוות המתנדבות האיכותי על המאמץ וההשקעה הרבה בהקשבה לסיפורים ובתיעודם, מלאכת קודש שבוצעה במסירות וברגישות רבה.

תודה למחלקה לרווחת האוכלוסייה המבוגרת באגף הרווחה של עיריית רעננה על התמיכה ושיתוף הפעולה במיזם חשוב זה.

תודה לעמותה למען האזרח הוותיק רעננה על היוזמה, הארגון והניהול של הפרויקט.

ותודה מיוחדת ליוסי קווטינסקי, בעל האתר "הפורמט הדיגיטלי שלי", על הקמת אתר האינטרנט המיוחד לתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה, ועל ביצוע כל עבודות העריכה הדיגיטלית והשילוב באתר, בהתנדבות מלאה.

סיפורו של יואל הראל מבוקרשט ,

רומניה

לחיים ובילה ( לבית פלדשטיין ) לנגברג .

7391 ,

, רומניה

יואל הראל נולד בבוקרשט ,

בשנת

בגיל 79, לאחר מות אמו , כדי למצוא

השדה רומאן

אביו הגיע

בוקרשט

הבירה

לעיר

מעיר

עתיד טוב יותר , בחסותו של קרוב משפחה שעסק במסחר . אמו הגיעה מאוחר יותר מעיר

השדה ברלאד , והשניים נישאו בבוקרשט .

והוא דבק בי , וכך נקראתי עד

" נולדתי בשם יוליאן , אבל כינוי החיבה של י בפי אמי היה ז '

וליין

שעליתי ארצה .

היתה חנות גדולה במרכז העיר , והוא הצליח מאד בעסקיו כסוחר סדקית . אמא

אבא ל

סייעה

הגדול ממני בארבע שנים ,

לו לעתים בחנות וגידלה את שני בניה , את אחי הבכור לו , יאן 'צ

ואותי .

אחיות של אבא ואמא ,

. משפחה ודים ו דה שאר ה אחים ו ה, דודות ה

בעיר לא היו לנו שום קרובי

התגוררו במרחק של 055 מ "ק

התגוררו בערי השדה הרחוקות . ות סבתהו יםסבה גם

אבל ביתנו היה תמיד

. בארץ

מבוקרשט , ולא היה לנו קשר אתם . את חלקם ה כרתי

רק

הבסיס ו העוגן המשפחתי לדודים ולדודות שהגיעו לעתים לעיר , מפני שהורי היו האמידים

בנ משאר י המשפחה וסייעו להם בביקוריהם אצלנו . הבית היה בל המשפח ה המורחבת ו כולם

, הבירה דלת ביתנו היתה פתוחה לכולם .

הגיעו אלינו . כשהיתה הגירה מערי השדה אל עיר

הי יתי בן שנתיים כשפרצה המלחמה ומאותו רגע חיינו בעוצר מתמיד ובהפגזות בלתי

, פוסקות מפני שרומניה היתה אחת מ ' מדינות הציר .'

ילדים

הלכת י לגן ילדים נוצרי זמן קצר בלבד גן ,

, המצב

לא התגור רנו ברובע היהודי , ובשל

אותו ש ניהלו נזירות איטלקיות . אחי נהג לספר ש בילדותי ידעתי לדבר ולהתפלל ב איטלקית ,

אבל אני לא זוכר דבר .

ו את החגים ו נהלכ ו

נרות בשבת נחגג ,

ה הדליק

. מסורתי אמא

החיים בבית היה יהודי

אורח

שנים לאחר

'. אידישאי

. אידיש אבא היה '

טמפל קוראל . ההורים דיברו ביניהם

כנסת ה לבית

, בארץ הוא נהג ללכת ל הצגות באידיש ."

, מכן

וליין הקטן עם מוראות המלחמה היה כשהמשפחה גורשה

המפגש 'ז של אשון הר הקשה

היפה שבמרכז העיר , אשר הוחרם לטובת גנרל נאצי כלשהו .

הביתמ

, פתאום בבוקר בהיר אחד , ללא כל

" הייתי בן ארבע , ואני זוכר את האירוע כ טראומטי ביותר .

הודעה מוקדמת , היינו צריכים לארוז ולעזוב בחופזה את ביתנו היפ ה שבמרכז העיר , שנרכש

אמא ההמומה נאלצה לכתת

ו, הילדים

רק שנתיים קודם לכן . ההלם של ההורים הקרין עלינו ,

1

מגורים חלופי . אחי כבר למד בבית ספר יסודי ו אני נשרכתי

רגליה בעיר כדי קוםמ למצוא

על פני כל העיר . בכל מקום שאליו הגענו סירבו להשכיר לנו דירה בשל היותנ ו

אמא אחרי

יהודים . אבל אולי מישהו בכל זאת שמר עלינו מלמעלה : יום אחד ראינו דירה יפהפיה . סירבו

לנו כמובן , ולמחרת היא הופגזה ונחרבה עד היסוד .

הברית הפגיזו אותנו ביום ובליל , ה מפני ש בשולי

רומניה היתה שייכת ל ' ציר הרשע - עלות בו ',

. הגרמנים

נפט הטובים ביותר ששימשו את

ה מאגרי היו העיר

אמנם היינו בעוצר , אבל אבא המשיך לעבוד בחנות , למרות שהטילו עליו עבודות , יהיכפ

. כנראה

שמהן הצליח להתחמק , בעזרת שוחד ,

לבסוף מצאנו בית אחר , קטן מאד , צפוף ודחוס . אחי ואני נאלצנו לישון על שולחן האוכל

שאמא כיסתה אותו בשמיכות . כל לילה פחדתי שאפול מהשולחן . גרנו

שהפך בלילה למיטה כ ,

כך ארבע שנים ."

. החדשה היינו

יואל זוכר יא רועים אנטישמיים שחווה כילד ." התחלתי לשחק עם ילדי הסביבה

שני ילדים יהודים בלבד בגן , ולמעשה בכל הסביבה , והילדים קראו לי 'ז' ידאן ו ' כינו אותי

ם הסבירו לי לראשונה שאני יהודי .

כשהתלוננתי באוזני הורי על כך ה ,

. אחרים

גנאי י בכינוי

יהודים אנחנו חווים אנטישמיות ."

גלל שב הבנתי

היותנו

אפשר לומר שחיי המשפחה התנהלו בין הפטיש לסדן " : היינו במצב מוזר ביותר . על הקרקע

כל פעם שהיתה הפגזה רצנו

ב. הברית

מ סבלנו אנטישמיות , ומהאוויר הופגזנו על ידי ב

עלות

למקלטים מאולתרי , ם מרתפים וכו ' . באחת הפעמים שחזרנו הבית ה אחרי הפגזה ראינו

, הופצץ וקורה ענקית קרסה וחדרה אל תוך ה בית שלנו דרך החלון ונפלה על

שהבית שממול

על הקיר והקורה

סיר עם תבשיל כרוב שאמא בישלה . אני זוכר את מראה האוכל

שניתז

מיטה שלנו .

ש פגעה בשולחן ה -

- היה ב 4 באפריל

הייתי כבר בן שש וח , צי ומבחינתי האירוע ה טראומטי ביותר הפצצות השל

מתנת פרידה לא הם '

הסכם עם הרוסים 'כ .

7344 , כשהגרמנים עזבו את רומניה

בעקבות

הפעילו אזעקה והפגיזו אותנו תוך כדי נסיגה . המונים נהרגו ברחובות . אני זוכר מראה של

והוא נותר תלוי שם .

ההפגזה העיף אותו למעלה באו ויר על כבלי , חשמל ה

דף שה ,סוס

ואז הגיעו הרוסים . חשבנו שהגיעה הישועה , אבל חיילי הצבא הרוסי , אנשים בורים ופשוטי

רבים מהם התגוללו

. ' שעונים וכו

ו בגסות גזלו מאתנו מעילים ובגדים ,

עם עניים , נהגו בנו

אבל כילדים

. המעטה

המחזות הללו לא היו נעימים לעינ , י בלשון

שיכורים ברחובות , וכילד -

מצאנו שעשוע - שיחקנו בזיהוי המטוסים וגודל הפצצות לפי אורך השריקה . אלה היו

המשחקים שלנו ."

2

היינו

, הילדים

במשך כל המלחמה אב י נהג להקשיב ל רדיו לונדון והיה מעודכן ." גם אנחנו ,

צמודים לרדיו והיינו מעודכנים במתרחש .

אבל המצב השתפר בכל זא . ת החזירו לנו את הבית . המלך שלט עדיין , אמנם לא שלטון

א בסולוטי אלא במ שטר פרלמנטרי . חזרנו הבית ה והלכתי לבית - ספר יסודי פרטי ויוקרתי ,

ו הכלכלי השתפר מאד ,

ביותר בבוקרשט , שהיה בסמוך לביתנו . התחלנו לפרוח נ מצב .

גדול ה

הספר

ואני ה צטיינתי בלימודים - בבית

אמא פרחה , אחי התחיל ללמוד ב - בית ספר תיכו , ן

". היסודי

המורה סירב

עם זאת , האווירה האנטישמית נותרה כשהיתה בימי המלחמה ו ,

להעניק

בשל היותו יהודי . " המשטר

, השנה

פרסי הצטיינות בסוף

'לז וליין , התלמיד המצטיין ,

הקומוניסטי לא שינה את ה מסורת האנטישמית . כנהוג בסיום כל שנת לימודים קס ט נערך

ל תלמידים ה מצטיינים , שבו הוענקה עניבה אדומה כאות הצטיינות , אבל גם את זה לא קבלתי

בשל היותי יהודי . כילדים תמיד שמענו ברחובות :' יהודים לפלשתינה !' מאז למדתי לאבחן את

, כביכול ואני רואה את כל

נהא טישמיות ' מתחת לעור ,' כפי שאני קורא לזה , גם כשהיא סמויה ,

ישראליות היום בעולם כאנטישמיות סמויה , אנטישמיות ב שינוי תחפושת ."

התופעות

האנטי

'ז וליין היה ילד סקרן , ובשנתיים הראשונות ללימודיו החדשים , לפני שהתחלף המשטר

המלוכני למשטר קומוניסטי , התעקש להשתתף בלימודי דת , למרות שהיה פטור גם . מהם

י זוכר שהכומר שאל את ה תלמידים כמה זמן עבר ממותו של ישו ואף אחד

בהם הצטיין אנ".

מהתלמידים מלבדי לא ידע את התשובה . ההסבר שלי להצטיינותי בלימודים הוא : פשוט

בגלל האילוצים והתנאים ומאורעות החיים פיתחנו יכולות הישרדות . חלק מזה היה פיתוח

ה חושים והאינטלקט בשביל לשרוד ."

בריכות

ל, תיאטרון

אסרו עלינו להכנס לקולנוע ל,

: "ה מהמלחמ

יואל מעלה זיכרונות נוספים

, הילדים אהבנו מים ו אהבנו לשחות ונהגנו ללכת לבריכה היחידה

, אנחנו

, אבל

. שחייה

למעשה בריכת בוץ . רק שם יכולנו להשתעשע . כל ב , כמובן

שהיתה פתוחה ליהודים היתה ש ,

מקום ציבורי שבו ה יו מזהים אותנו כיהודים , לא נתנו ". כנס לה לנו

קן השומר הצעיר

וליין הצעיר להשתתף של ת יו בפעילו

כשהמלח מ ה הסתיימה התח 'זל י

יו פעילו ת שכלל ו בין היתר לימודי עברית . כשהתקבלה החלטה לנסוע לארץ

בבוקרשט ,

בעיה מבחינת הנכונות הנפשית ." אבא הרגיש שלא רק

ישראל לא היתה 'לז וליין ולאחיו

כל

עסק

ואולי בעיקר , כבורגני בעל כ.

, אלא גם

כיהודי הוא יהיה נרדף ברומנ יה הקומוניסטית ,

הוא ידע שהמשטרה החשאית 'ה( סקוריטטה ' ) בעקבותיו .

הוא היה מוקצה מחמת מ . אוס י

מצבם של אלה שהתגוררו בעיר השדה רומאן , היה בכי רע אחרי שהוגלו לטרנסניסטריה .

ים שלי חזר משם שבר ".כלי

הדוד אחד

3

טר הקומוניסטי כחמש שנים 'ז. וליין היה בן שלוש עשרה

משה תחת

המשפחה חי הת

לארץ ישראל , ולאחריה היו כמה חודשים . הכנות של

כשהתקבלה ההחלטה

לעלות

תמונה משפחתית , בר מצווה , 7305

שמחנו

. ארצה

עולים

" ההורים ערכו מפגש משפחתי , הסבירו לנו הכל , והודיעו אנחנו שלנו

אבל היתה גם תחושה

, ברירה

מצד אחד היתה תחושה של חוסר

, נכון

. כמובן

, הסכמנו

ו

המדינה היתה עדיין

לא הולכים לגן .עדן

גם אם ידענו אנחנו ש

, טוב יותר

שהולכים למקום

בחיתוליה , קבלנו מכתבים מקרובי משפחה שעלו קודם וידענו מה קורה ".

השנה היתה 7307 ו התקופה שלפני העזיבה היתה מלווה חרדות . " אנשי המשטר

לבנות בסיס

העדפה ליציאה ל אלה שהיו מזוהים עם הקומוניזם , בשל רצונ

הקומוניסטי נת

ם

נו

בעלי

שהיו ממעמד העובדים

קומוניסטי לשינוי המשטר בארץ . קרובי משפחה , שלנו

ולא

. בקלות

נכסים כמו אבא יק, בלו היתר י יציאה

היה בארץ , ולאנשים

, דרכים כברש , לאחיו

אבא התחיל לשלוח כסף ארצה בחשאי בכל מיני

אזרחים איטלקים שקיבלו אישור

א החביא כסף אפילו בתוך פריטי ריהוט

נוספים הו .

של

. דבר בתור בורגנים היינו בסוף

לקחת

כבורגנים ,

להגר ולקחת את רכושם אתם , ינו על .

נאסר

ליהודים ולבורגנים לא היה סיכוי . היינו בחרדה נוראית .

וכל הזמן חשנו כמסורבי . עליה

התור

ידענו שבכל רגע נתון אפש ר להחזיר אנשים לבתיהם ואפילו להוריד אותם מהאנייה עקב

. הלשנות אבל אבא ניצל קשר משפחתי כלשהו עם קצין בכיר במשטרה החשאית . לולא הוא

. הספר אחת ההפתעות הגדולות

לא היינו עולים . שמרנו על חשאיות . לא סיפרתי דבר

בבית

, שהיו לי שעד היום אני מתרגש כשאני נזכר בה , היתה כ ששתי מורות שלי באו אלינו הביתה

? אין לי מושג . הרי לא סיפרנו . פחדנו לדבר יותר מידי .

להפרד ממני ידעו הן איך .

4

חזיר אותנו

למשהו עלול לה ש

עלינו על רכבת עם מעט המטלטלים שלנו , בלי שום

רמז

י באנ יה יש נו על ערסלים ולאמא סידרו מ קום

. למשל

, הביתה מטלטלים כלשהם או מטבע זר ,

בתא משותף כלשהו .

הכלא לחירות .

כשהגענו לאיסטנבול ירדה עלינו תחושת החופש . הבנו ש יצאנו ביתמ

, כמובן בנמל חיפה . הגענו לנמל , בנמל חיכו לנו פקידים של

, היתה

ההתרגשות השנ היי

תעודות עולה .

לנו חילקו

משרד הפנים ו

עד סיום הלימודים של אותה שנה התגוררתי לסירוגין אצל דוד בפרדס חנה ו יסב אצל

, דודי שעלה ארצה ב -

.

ברעננה . מנהל בית הספר ברעננה נתן לי את שמי העברי יואל ,

74, אבל

7394 , שינה את שם משפחתו להראל ואבא הלך בעקבותיו . הייתי כבר בן כמעט

אי בשל ידיעת השפה ברמה ה מתבקשת ו אי ידיעת מקצועות שנ ל מדו בארץ , נדרשתי לחזור

על שנתי ים של בית ספר יסודי ."

בינתיים אביו של יואל שכר חנות במרכז רמת גן והמשפחה גרה בתוך החנות בתנאים לא

". תנאים המקום היה צפוף ודחוס ולא יכולתי לארח שם חברים .

הלכתי לבית - ספר יהלום לכיתה ז ' . אבל יום אחד לקחתי את תעודת הגמר של בית הספר

ה יסודי ברומניה ונרשמתי לגימנ סיה הרצליה בתל אביב . שם זכיתי , כמו שאר העולים

. הוא היה איש בעל נשמה ונכונות

המנהל יהודה -בן ברוך

החדשים , ליחס חם ואוהד

בזכות

. בארץ למדתי

לי מבחן כניסה וק י בלו אותי על אף שלא למדתי בכיתה ח '

לקלוט עולים .

ערכו

לגימנסיה

בינתיים אמא חלתה ולא היה כסף לשל ם את

שם שנתיים בלבד כי ,

הלימוד

שכר

ספר

אמנם זה היה

וזה היה . קיצוני שינוי

,גן שם ברמת

עברתי ל - אוהל תיכון

. הפרטית

בית

האווירה בו היתה נוקשה , צבאית כמעט ו, לאבא לא היה כסף

עירוני בתשלום זעום אבל ,

ה טיולים ו אירועים של בית -

ה עבור תלבושת האחידה , שלא לדבר על תשלום עבור ה

אפילו

אצלי

בעקבות כל אלה ו , בנוסף על כך , בשל מחלתה הקשה של אמא חלה ,

. רספה

התדרדרות בלימודים .

" בכיתה י א אמא נפטרה . אבא יצר קשר עם אשה חדשה ו , הנכונות שלו להשתתף

כשהייתי

בהוצאות הלימודים שלי הלכה ופחתה . בשלב כלשהו , לפני סוף הלימודים , כשהיה צריך

. ברירה

היה לי ויכוח אתו וחודש לפני הסיום פרשתי ,

להשלים ,ד לימו השכר את

מחוסר

עברתי את כל המבדקים מלבד

. בגרות נרשמתי לקורס , טיס

ידעתי שאסתדר גם בלי תעודת

בדיקת שמיעה , מאחר שהשמיעה שלי היתה לקויה מההפגזות התכופות בילדותי . הלכתי

ו חורשים הייתי שם עד הגיוס , ועם הגרעין הזה

היה בגרעין שהקים את קיבוץ

י בן דוד

.ל" לנח

והייתי חיל קרבי .

התגייסתי

5

היה לי כסף ללמוד . יום אחד אחי הביא לי

לא אבל

במקביל החלה הזיקה שלי לאמנות ,

התפרנסתי מעבודות פשוטות , שאליהן

מצלמה והתחלתי לצלם . עבדתי כצלם ו , נותו עית

ואחרים . ואז

, עסיס מו גן כ ברמת

עבדתי ב

נשלחתי מ . עבודה ה לשכת

אלקו

חרושת

בתי

רציתי לכלול

ש מפני

נות אנ י לא מוכן להתפשר עם העורכים ,

הגעתי למסקנה שכצלם ו עית

ו שלי הם לא ק י בלו זאת . במתכונת הזאת לא ראיתי בזה עתיד . אחרי

אמנות בתצלומים

אחר כך ירדתי

הצבא הייתי במשך חצי שנה בעין גדי , עם מי שהיתה אחר כך לאשתי ו ,

. לאילת משנת 7391 אני תושב אילת . שבוע בחודש אנחנו , זוגתי ואני , מתגוררים באילת

והשאר ברעננה .

באילת עבדתי בנמל . הבנתי שכ אמן עלי להיות נאמן לעצמ י ואני צריך להפריד בין הפרנסה

ראש מדור חישובים " . כל

99

לבין האמנות . " הראל עבד בנמל אילת

בתפקיד

שנה

במשך

." תחת ידי

עבר

המסחר

של הנמל

מאז עלה ארצה , ביקר יואל הראל בבוקרשט עיר הולדתו פעמים אחדות " . ראשונה ה הפעם

לא ממש

ה משטר קומוניסטי , והביקור היה טראומטי . היה

היתה בשנות השבעים , עוד בזמן ה

, אפל

תרתי משמע , רחובות חשוכים , , קודר הכל

, נעים בלשון המעטה . , חושך היה

עששיות

ברחובות , תחושה ש עוקבים אחרי . אבל אני אוהב את המקום , שהפך בינתיים להיות מערבי

מאשר לרוסים

לחלוטין , אני מכיר את השפה , את התרבות . לרומנים יסוד חזק יו

תר

נופי ילדותי ואני אוהב

להשתחרר מכבלי הדיקטטורה והשחיתות שאופייני י ם לרוסיה . הם אלה

". אותם

אני שואלת . והוא משיב ," הייתי מנוע

מישהו שאל אותך אי - פעם מה עברת במלחמ ? ה

, מלספר כמו כל הקבוצה הזאת של יהודי רומניה ובולגריה שרק פסק דין של בית המשפט

ח השופטת דורנר לא הספיק . כעבור שנים רבות

"דו . שואה

העליון אישר שאנחנו בכלל

ניצולי

אמר מישהו מהתלמידים בתיכון אוהל - שם שלא ראו אותי בכלל . היינו שק ופים . גם כניצול י

שואה לא ראו אותנו , כי לא היינו במחנות ריכוז או בגטאות . אבל בית המשפט העליון קבע

שהעוצר שהוטל עלינו פירושו שהיינו בדרך להשמדה , וזה עושה אותנו לניצולי שואה ".

איך היית מסכם את התרשמותך מהראיון ? אני שואלת , ויואל משיב :" הראיון טלטל אותי לא

. מעט לא קל לחוות , ולא קל לספר , אבל אני שמח שעשיתי זאת ".

? שואה אני שואלת , והוא משיב :

משהו נותר בך מאז אותם ימים קשים והרקע שלך כניצ

ול

" תכונת היהודי הנודד וחוסר האמונה שלי בקיומה של יציבות כדרך חיים . -בת עם , היום אבל

לי רמה אופטימלית של יציב . ות "

, זוגי יש ,דור אמירה

שרד את השואה ונ, פטר בארץ לפני שנים אחדות .

גם אחיו הבכור , ןאי'צלו , של יואל

6

מן הוא חבר

בארץ ובעולם .

יואל ממשיך לעסוק בצילום אמנותי ו מ ציג את עבודותיו ב ערוכות ת

. באילת

יותו האמנ

7331

עד . הצלמים

בהסתדרות

מאז

פעילותו בסטודיו במרכז

היתה

המניין

פייסבוק

האינטרנט ,

ות ברשת

היא הראל

7331 ועד היום עיקר יואל של פעילותו

רשת

, שונים וכך הוא מגיע לאלפי . חודש כל צפיות

ואתרים

דוקטורנטית

, מעיין

עורך דין – ושני נכדים ,

,ניב מהנדס ו

,

ליואל הראל שני בנים נועם –

ואית , י בשירות לאומי .

לפסיכולוגיה באוניברסיטת באר שבע ( במסגרת עתודה אקדמאית ) ,

יש לכם

ולכל מי שיקרא את סיפור ": ו

לסיום הר איון מבקש הראל להעביר מסר ו נכדי ,ו לילדי

, מדינה כ אין ל ם מושג אנטישמיות מהי . לעולם לא תבינו מהי אנטישמיות , ואולי טוב שכך ."

7

http://www.easyflip.co.il/easyflip-holocaust-stories.html