סיפור חיים - סיפורו של יואל (יוליאן) הראל לנגרברג

מגורים חלופי . אחי כבר למד בבית ספר יסודי ו אני נשרכתי

רגליה בעיר כדי קוםמ למצוא

על פני כל העיר . בכל מקום שאליו הגענו סירבו להשכיר לנו דירה בשל היותנ ו

אמא אחרי

יהודים . אבל אולי מישהו בכל זאת שמר עלינו מלמעלה : יום אחד ראינו דירה יפהפיה . סירבו

לנו כמובן , ולמחרת היא הופגזה ונחרבה עד היסוד .

הברית הפגיזו אותנו ביום ובליל , ה מפני ש בשולי

רומניה היתה שייכת ל ' ציר הרשע - עלות בו ',

. הגרמנים

נפט הטובים ביותר ששימשו את

ה מאגרי היו העיר

אמנם היינו בעוצר , אבל אבא המשיך לעבוד בחנות , למרות שהטילו עליו עבודות , יהיכפ

. כנראה

שמהן הצליח להתחמק , בעזרת שוחד ,

לבסוף מצאנו בית אחר , קטן מאד , צפוף ודחוס . אחי ואני נאלצנו לישון על שולחן האוכל

שאמא כיסתה אותו בשמיכות . כל לילה פחדתי שאפול מהשולחן . גרנו

שהפך בלילה למיטה כ ,

כך ארבע שנים ."

. החדשה היינו

יואל זוכר יא רועים אנטישמיים שחווה כילד ." התחלתי לשחק עם ילדי הסביבה

שני ילדים יהודים בלבד בגן , ולמעשה בכל הסביבה , והילדים קראו לי 'ז' ידאן ו ' כינו אותי

ם הסבירו לי לראשונה שאני יהודי .

כשהתלוננתי באוזני הורי על כך ה ,

. אחרים

גנאי י בכינוי

יהודים אנחנו חווים אנטישמיות ."

גלל שב הבנתי

היותנו

אפשר לומר שחיי המשפחה התנהלו בין הפטיש לסדן " : היינו במצב מוזר ביותר . על הקרקע

כל פעם שהיתה הפגזה רצנו

ב. הברית

מ סבלנו אנטישמיות , ומהאוויר הופגזנו על ידי ב

עלות

למקלטים מאולתרי , ם מרתפים וכו ' . באחת הפעמים שחזרנו הבית ה אחרי הפגזה ראינו

, הופצץ וקורה ענקית קרסה וחדרה אל תוך ה בית שלנו דרך החלון ונפלה על

שהבית שממול

על הקיר והקורה

סיר עם תבשיל כרוב שאמא בישלה . אני זוכר את מראה האוכל

שניתז

מיטה שלנו .

ש פגעה בשולחן ה -

- היה ב 4 באפריל

הייתי כבר בן שש וח , צי ומבחינתי האירוע ה טראומטי ביותר הפצצות השל

מתנת פרידה לא הם '

הסכם עם הרוסים 'כ .

7344 , כשהגרמנים עזבו את רומניה

בעקבות

הפעילו אזעקה והפגיזו אותנו תוך כדי נסיגה . המונים נהרגו ברחובות . אני זוכר מראה של

והוא נותר תלוי שם .

ההפגזה העיף אותו למעלה באו ויר על כבלי , חשמל ה

דף שה ,סוס

ואז הגיעו הרוסים . חשבנו שהגיעה הישועה , אבל חיילי הצבא הרוסי , אנשים בורים ופשוטי

רבים מהם התגוללו

. ' שעונים וכו

ו בגסות גזלו מאתנו מעילים ובגדים ,

עם עניים , נהגו בנו

אבל כילדים

. המעטה

המחזות הללו לא היו נעימים לעינ , י בלשון

שיכורים ברחובות , וכילד -

מצאנו שעשוע - שיחקנו בזיהוי המטוסים וגודל הפצצות לפי אורך השריקה . אלה היו

המשחקים שלנו ."

2