סיפור חיים - סיפורה של אטי ארז
מאבי תאם עם אמי נקודת פגישה באוזבקיסטן בתום המלחמה ( המרחק מקייב לאוזבקיסטן
ום נבחר " כי לשם הגרמנים לא יגיעו וגם האקלים שם חם יותר ..."
9111 המק .!)מ"ק
- כ הוא
להיעזר בו להגיע לנקודת
נו להגיע קודם לדוד גרישה , שלא גויס לצבא ו ,
נחה אות מ אבי
לקחנו
הפגישה באוזבקיסטן . המסע ההישרדותי הארוך של אמי , אחותי הקטנה ושלי . החל ,
המעידים על חברות במפלגה , תמונות
אתנו צרור בגדים ומזוודה שאבי הכין לנו ובה סמכים מ
, ערה הקטנה , הוטל להיות אחראית על המזוודה לאורך ה . דרך
ומעט כסף ועלי .
נפרדנו מאבא ו יצאנו למחרת בעגלה לתחנת הרכבת בדרכנו לדוד גרישה . הרכבת ה י יתה
ומרהיטים .
. ו שנמלט כשהגענו לבית הדוד נדהמנו לגלות בית ריק
דחוסה באנשים
מאנשים
משפחת הדוד איננה ורהיטי הבית נבזזו . אחת השכנות דאגה לספר לנו שאוקראינים רצחו
היא ובעלה ציידו אותנו במעט צנימים והסיעו אותנו בעגלה לתחנת
.ה משפח
ושדדו את כל ה
להגיע לקרון , החלה הפגזה
. הרכבת אולם הנוסעים היה מלא עד אפס מקום . בעודנו מנס
ות
דרך
אחותי ואני פילסנו עצמנו ל
מטוסים גרמניים שחגו מעלינו . , אמי
קשה של האזו על ידי ר
בקושי רב בין גופות וזעקות פצועים לעבר חורשה קטנה סמוכה .
עד אוזבקיסטן , בקרב אוכלוסייה אנטישמית . אימא ושתי בנות קטנות ,
התחלנו ב מסע בן
שנה
, עזרה כשאנחנו מנסות להסתיר את יהדותנו והג רמנים בעקבותינו . המסע ברובו
ללא כל
במסע הקשה הזה זכורה לי
התבצע ברגל , פה ושם הצלחנו להצטרף לעגלה שחלפה שנה ה.
ללא בגדים
גם בגלל שינויי מזג האוויר ו בעיקר אני זוכרת את הקור המקפיא של הח , ורף
את רגלינו הקטנות ו הקפואות לחידוש מחזו ר
קושי רב להשיג מזון מעסה ה אמיאו
, הולמים
. הדם רוב ה זמן אני ואחותי פירה היינו חולות . מאחר ש הכפריים חששו מהמחלה שלנו ,
למשקים
נאלצנו לישון בחוץ או במבני החיות . רוב הזמן הסתתרנו ביערות . אמי
התגנבה
חלבה
, משק
שהגברים לא בבית , נכנסה ל
, שבסביבה אם המשק נראה לה מוזנח הבינה אמ
א
. מחסה
וניקתה , בתמורה למעט מזון או
2
Made with FlippingBook - Online catalogs