סיפור חיים - סיפורה של שרה גולדשטיין
למעשה הפלישה הרוסית הקדימה במעט את גירוש יהודי יאסי למחנות ההשמדה וכך ניצלו
. חייהם
חזר
באא שמחנו ש
רימו לכל הגברים את השעונים . אבל
" אני זוכרת שהם הגיעו ו חהמיד
, אלינו אחרי שהתגלגל במחנות עבודה אחדים ."
המשפחה לא חזרה אל העיירה , שנחרבה כמעט עד היסוד מההפגזות . בתי הספר היהודיים
נסגרו בפקודת השלטון הקומוניסטי החדש , ושרה מצאה עצמה לומדת בבית ספר תיכון
. ממשלתי
נועות הנוער , השומר הצעיר ,
ני ת י הוקמו ק
בתקופה הזאת התחילו לבוא שליחים מישראל ,
השליחים דיברו על עלייה לישראל ולימדו ציונות ." הלכנו לקן
דרור הבונים , גורדוניה בית . ר"
, רקדנו למדנו על ארץ ישראל ". באותה תקופה פגשה שרה את ) משה (ל ' מרצ
, התנועה
גולדשטיין , שלימים יהיה בעלה .
" השליחים ביקשו מהורי לאפשר לי לנסוע לבוקרשט , מאחר שהייתי מורה טובה והם רצו
ד שם את צעירי התנועה . בגיל 22 נסעתי לבד לעיר הבירה . אבא שלי , שלא הרשה לי
מ אל ש
הרשה לי לנסוע לבד לבוקרשט . עד היום אני לא מבינה איך
לבלות בערבים עם חברות ,י
הרשו לי לנסוע בגיל צעיר כל כך . נראה ש סמכו על הארגון הציוני ."
בּלה שרה ִ ק " ִ לגה מ
בת למעמד הפועלים וכתלמידה מצטיינת בבית הספר התיכון ,
כ ָ י ֶ ל הא
' היתה לי תעודה אדומה ' ועם תעודה כזאת
- לשכר לימוד שהיתה גדולה מהמשכורת של אבא .
יכולתי ללכת ללמוד בכל מקום שרציתי וכל מקצוע שרציתי . אהבתי מאד היסטוריה וזה מה
הלך ללמוד הנדסה בבית ספר טכני ועקר
שלמדתי באוניברסיטה ". אחיה של , יונס , שרה
לעיר בראשוב .
ונישאה למשה . עוד לפני כן הגישה בּ ָ ק שה לעלייה ארצה ,
שרה סיימה את לימודיה ב - 2391
אך סורבה , מאחר שהיה עליה להחזיר את חובה למדינה שמימנה לה לימודים אקדמאיים .
2312 , ושרה עברה אתו " . זה
את משה בעלה , שלמד אגרונומיה , שלחו לעבוד בקולחוז ב -
ללא כבישים או חשמל , וכדי לקנות מצרכי מזון נאלצנו לנסוע לכפרים
היה כפר קטן ו , חשל נ
סמוכים בעגלה רתומה לפרות ". שרה עבדה כמורה בכפר , ושם נולד בנם היחיד אָ .בי
ה" הוראה היתה אצלי חדורה ב תחושת שליחות . בשלב מאוחר יותר בחיי גם את הנכדים
2311 חזרה המשפחה ליאסי ושרה
, שפות תשבצים והכל . אהבתי את המקצוע -ב ."
: לימדתי
לימדה בבית הספר התיכון העירוני .
3
Made with FlippingBook flipbook maker