סיפור חיים - סיפורה של שרה גולדשטיין
ומסביב לחצר הציבו טנקים שנועדו
הייתי בת תשע ואני זוכרת שלקחו גם את אבא ו , סבא את
שהציל אותם ה יה ראש העיירה . הוא אמר לשוטרים שהוא
לחסל את כל היהודים שנעצרו מי .
יצא עם שני דליי
, מילוש , רתי הכ שהגוי
אבל כ אשר
. אותם
לא יהרגו ש ביקש
מכיר את כולם ו
מים כדי לתת ליהודים , הם ירו בו לנגד עיני . זאת היתה ממש טראומה בשבילי , וישבתי ימים
שלמים מתחת לשולחן מבוהלת עד אימה . כעבור ימים אחדים לקחו אותי לרב העיירה שנתן
לי קמע . הוא אמר שהקמע שאענוד יוציא אותי מהטראומה , וכך היה ."
לטרנסניסטריה .
כעבור זמן קצ ר הודיעו למשפחה שמגרשים
אותם
אני זוכרת ש באותה ארוחה של מוצאי החג
וזה היה במוצאי . פסח חג ה
, תשע
" הייתי אז בת
ֶ נ
העלתה את כלי ה פסח לבויד . םע
אכלנו ממליגה עם ביצים ו , לאחריה אמא
אמר לנו
שלמחרת בבוקר עלינו להשאיר הכל בבית ולצאת ל . דרך למחרת ירד גשם . עזבנו את הבית
בידיים ריקות ונסענו ליאסי , בדרכנו לטרנסניסטריה .
בהמתנה לגירוש . אבל למחרת באו קרובי
, לילה את ה
הגענו לבית - אבות מקומי ושם
עשינו
לביתם . אני זוכרת חדר קטן שבו גם סבתא התגוררה ובו אתנו
ולקחו
משפחה טובי לב-
אותנו
אבא גם עבד כסנדלר , עד שנלקח למחנה ע ". בודה
המשפחה המשיכה בסוג של שגרת חיים של מלחמה . באותה תקופה הלכו שרה ואחיה לבית
ספר יהודי , שבו לימדו גם לימודים כלליים .
" אני זוכרת את המורה לתנ ך " שמאד אהבתי , . שפרן מר הצטיינתי מאד ,ך"תנה בלימודי עד
למדנו גם
מה תעשה בת .?'ך" עם תנ
כדי כך שהמורה אמר לאמא שחבל שאני לא בן 'כי ,
גיאוגרפיה , קליגראפיה והיסטוריה . אהבתי מאד את תקופת המהפכה הצרפתית ו תקופת
נפוליאון ."
החיים נמשכו כך עד ההפצצה הגדולה של 2329 .
למשפחות אחדות עם ילדים להתגורר שם
" נכנסנו למרתף גדול של קבלן בניין הרשה ש ,
במשך חצי שנה . מידי פעם יצאנו החוצה , אבל שם היה ביתנו . כל הזמן הזכירו לנו
הש גרמנים יכולים לבוא בכל רגע ולקחת אותנו ".
שרה זוכרת את היום ש בו הרוסים . הגיעו
סמוכה ופתאום היו יריות ו אנשים
" באותו יום אמא הלכה לעמוד בתור ללחם מאפיה ב
רבים
נהרגו או נפצעו . היינו בטוחים שגם אמא נהרגה שם , אבל מאוחר יותר הסתבר שהיא
הספיקה לרוץ למקלט אחר . היא הגיעה אל המקלט שלנו רק אחרי שהודיעו שאפשר לצאת
". לרחוב
2
Made with FlippingBook flipbook maker