סיפור חיים - סיפורה של חוה (אווה) בלאו קון

¼¸¸¶ ǴøÀ »È ³Ç´Ã¸À ¾´Æ ´¯»° ³´´¯ ³´¶

¾½¶» ³¸¶ ³°Éº´ ³°¸ÈƳ

¶´ºÈ» ¯» ¼»´Á»´ Ç´ºµ» ¼Èȸ ¼²¯ »º»

É´¯´Ç ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á ¼Á ²¶¸ ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á³ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À´ ¼¸¸È¸¯³ ¼³¸É´¿´Çº¸µ ²´Á¸É° °Ç ¹ÇÁ ¼¸¯°³ É´Ç´²³ ¾Á½»´ ¼½ÅÁ ¾Á½» ³¿¿ÁÇ ¸°È´É ³¯´È³ ÉÈÈ» ɸÇÀ´½³ ´¿É°´¶ ¼³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »È ¾´Çº¸µ³ Ç´½¸È´ ²´Á¸É³ ´ºµ ¯»´ ¸Å¯¿³ ÇǴų ¸ Á ´¶°·¿´ ´±Ç³¿È ³¯´È³ É´¿°Ç´Æ ¾´¸»¸½ ´Åǯ° ¸²´³¸³ ¼Á³ ɽ´ÆÉ É¯ É´¯Ç» ¯Å¸È É´Ç´²» ¼¸Çº´µ ÇÃÀ» ¹È½³ ·Æ¸´Çà ¯´³ ³µ ²´Á¸É ·Æ¸´Çà ´°´ ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á° ¼¸¸ÉÇ°¶ ¼¸É´Ç¸È» ±¯³ ɽµ´¸° É¿È° Ç´¯» ǸÁ³ ¸°È´É ³¯´È ¸»´Å¸¿ º »È ¼¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À ¼°´Ç ³¿¿ÁÇ ¸°È´É É´°²¿É½´ ¼¸°²¿É½ ÉÅ´°Æ ¸ Á ÁÅ´°½ ·Æ¸´Çó ³µ °´È¶ ¼µ¸½» ¼Åǽ´ ¼¿½µ½ É´°Ç ´È¸²Æ³´ ´½ÉÇ¿È É´²´É ¼É¸¿Á¿È »Á É´¶ÃȽ³ ¸¿°´ ¼¸ÇƸ³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »º» ³²´É ɴǽ» ³¯´È³ ÉôÆɽ ¼¸¸È¸¯³ ¼º¸Ç´Ã¸À ɯ ²ÁÉ» ´¿¸É´¸¿Ã» ¹º° É´º´Çº³ É´»Æ ¯»³ É´¸´´¶³´ ¼¸ÈƳ É´¿´Çº¸µ³ ³°Ç³ ³ÁÆȳ³´ Ľ¯½³ »Á ¸É´º¸¯³ É´°²¿É½³ É´´Å» ³²´É ɴǸÀ½° ³ÁÅ´°È Ȳ´Æ ɺ¯»½ ¼²´Á¸É°´ ¼¸Ç´Ã¸À» ³°ÈƳ° ³°Ç ɴȸ±Ç°´

ɸ¸Ç¸Á »È ³¶´´Ç³ ±¯° ÉDZ´°½³ ³¸¸À´»º´¯³ ɶ´´Ç» ³Æ»¶½» ³²´É ³µ °´È¶ ¼µ¸½° ³»´Áó ´ɸȴ ³º¸½É³ »Á ³¿¿ÁÇ

»´³¸¿³´ ¾´±Ç¯³ ³½µ´¸³ »Á ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á» ³²´É ·Æ¸´Çó »È

¸»È ¸»·¸±¸²³ ·½Ç´Ã³ Çɯ³ »Á° ¸ÆÀ¿¸·´´Æ ¸À´¸» ɲ¶´¸½ ³²´É´ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸Ç´Ã¸À ²´Á¸É» ²¶´¸½³ ·¿Ç·¿¸¯³ Çɯ ɽƳ »Á Çɯ° °´»¸È³´ ɸ»·¸±¸²³ ³º¸ÇÁ³ É´²´°Á »º Á´Å¸° »Á´ ³¯´È³ ³¯»½ É´°²¿É³°

מהונגריה

( קון ) בלאו

( הואו) חוה של סיפורה

כפי שסופר ע, בתה על ידי מירה סג ל , אמי אווה בלאו לבית ,קון נולדה בכפר גאבה במחוז סבולצ ' בצפון מזרח הונגריה , להוריה אלה ינו ו יעקב ) –ב קון ( 12 ביוני 1928 . לאמי הייתה אחות בשם איבויה , שמשמעות שמה סיגלית ו . הודיות בכפר לא התקיימו אירועים קהילתיים יהודיים פרט ל חתונות שהרב המקומי ערך בבתים . לחתונות נהוג היה להזמין את כל היהודים בכפר וגם לקוחות עסקיים של בעלי השמחה , שהוזמנו לטקס בלבד . היה בכפר בית כנסת שרוב הגברים התפללו בו בכל בוקר , ובשבת ות נהגו להתפלל בו כל המשפחות היהודיות . הגברים היהודיים בכפר חבשו כיפ ו ות שמרו שבת ו . כשרות בגאבה גר יהודי והוא זה ש קבע את כשרות העופות שהובאו לשחיטה . במסגרת בית הכנסת פעל גם גמ " ח שהושיט עזרה לנזקקים בקהילה . סבי וסבתי , וחי , מצד אמי יחד עם ב סבי הורי בית גדול ומרוהט היטב . בחצר הבית היו בעלי חיים , אסם ועצי פרי . לסבי ולסבתי ייה תה חנות כל בו וטחנת קמח ולא חסר למשפחה דבר . בכפר שררו יחסים בין סבירים השכנים הנוצרים לבין היהודים , למרות , אווה , שאמי זוכרת הערות אנטישמיות שהושמעו פעם מ כלפיה די יל. לפעם שיחקו יחד ובפסח מכרו היהודים את החמץ לאחד הגויים . לכל משפחה יהודית היה גם גוי של שבת ) שעשה עבור המשפחה היהודית את כל העבודות שנאסרו עליה לעשות בגלל שמירת השבת .( מרבית המשפחות הנוצריות בכפר חיו בעוני מרוד והיו חסר נקראה . איבי בגאבה כמה אלפי משפחות ו מתוכן שש או שבע משפחות י בגאבה היה ," חיידר " תפילה ה סידור שהשתמשו בו אנשי הקהילה הכיל את התפילות בשתי שפות . בצידו האחד של הדף נכתבה התפילה בעברית וממול - בשפה ה . הונגרית בגיל שש החלו ילדי הקהילה היהודית ללמוד בבית הספר היסודי בכפר עם יחד הילדים המקומיים . לימדו שם גם לימודי קודש נוצריים והילדים היהודים חויבו להיות נוכחים בש י עורים אך לא היו חייבים ללמוד את התפילות . הלימודים התקיימו בשבת והילדים היהוד ים השתתפו בלימודים אך לא הכריחו אותם לכתוב בשבת . עיר המחוז נירדהאזו מנתה כאלף יהודים והיו בה חיי תרבות יהודיים , כולל . תיאטרון בעיר המחוז היה תיכון שכונה " גימנסיה ", אליו נשלחו ילדים שאובחנו כ " מוכשרים במיוחד " וממנו , בדרך כלל , המשיכו ללימודים באוניברסיטה . כ אשר אימי יהי , אווה , תה בת חמש , או שש נפטר אביה . משחפת מכרה א טחנת ת יהודים מאזורי הכפר אל ים מעבר לגבול ל אוקראינה , לעבודות כפייה . כתגובה לשמועות שלחה סבתי את אמי ואת אחות אמי לבודפשט כדי להצילן . סבתי עצמה עזבה לעיר מאקו והצטרפה אל אחיה שגר שם . בבודפשט הגיעו שתי הילדות ל מעון לילדים יהודים , שהופעל עי ארגון נשים יהודיות והתגוררו בו ילדים 12 ומעלה . כיוון שאיבי , אחות אמי , הייתה מבוגרת מאמי בשנתיים , הפרידו ביניהן וכל אחת שבו למדו ילדי הקהילה מגיל שלוש עד שש - בנים ובנות יחד . יו ועברה עם לחיות עם בכפר השכן טיסה . ברצל - אמי הייתה כבת 12 כש שמועות החלו להגיע אודות שולחים ש ים הונגר ה השכלה כלשהי . זו הסיבה , ש , כנראה התפתחה מצדם איבה כלפי היהודים , שמצבם היה טוב יותר וכולם ידעו , , לפחות קרוא וכתוב . רופא הכפר היה יהודי ובעיר המחוז היו מורים יהודיים .

בבית

חיו

שוחט

הכפר

ות

הקמח

סבתי

הוריה

בנותיה

בני

י הבני ן בו שהתה אמי נמצא ברחוב לונאי ליד השוק הגדול . היו שם כ 30

מהן התגוררה בבניין אחר .

למדה לתפור

בנות והן הועסקו כמתלמדות בתפירה ובבישול אצל מעסיקים יהודי ם ונוצרים .

אמי

היו נותנים . טיפ להן

אך לעיתים

בור שכר ע

ועשתה שליחויות . הילדות לא

הלקוחות

עבודתן

קיבלו

1

ות הילד עבדו שש שעות בי ום ופעם בשבוע הלכו לבית ספר מקצועי ולמדו מקצועות בסיסיים ברמה נמוכה . לא היו במקום פעילויות חברתיות ו תרבותיות אך לפעמים , כשהן אספו כמה פרוטות , הבנות היו הולכות לצפות בסרט ) בעמידה ( או מבלות בלונה . פארק אמי מה ש זוכרת בעיקר מתקופה זו היא תחושת רעב . תמידית בבוקר הבנות קבלו שתייה חמה ופרוסת לחם ובצהריים הייתה ארוחה חמה בבית תמחוי לפליטים יהודיים , שברחו מאזורי הכפר לבודפשט . למרות הארוחה הן מעולם לא היו שבעות . כשהיהודים הצטוו לענוד טלאי צהוב הם השתדלו ללבוש בגדים שהטלאי לא יבלוט . עליהם בשלב מאוחר יותר , בשנת 1943 , ביוזמת ההונגרים ובצו מיוחד , רוכזו כל היהודים בסוג של גטו בבתים שנקראו בתי כוכבים . על כל בית שכזה סימנו השלטונות מגן דוד בצבע צהוב בהיר , בקוטר של 30 ס נטימטרים גבי על רקע שחור . ליהודים אסור היה לגור לא מסומ . נים לאחר מכן סגרו ההונגרים אזור בגדרות ויצרו גטו ממש . בשלב זה כבר לא היה בטוח להסתובב בריונים חמושים . באותה עת כבר ידעו יהודי בודפשט שאוספים יהודים מ רחבי הונגריה אבל הם חשבו וקיוו שזה יפסח . טש בודפ על הם גם ידעו כי הרוסים לא היו רחוקים . , בינתיים בקיץ 1943 , הגיעה גם לבודפשט ברחובות בגלל אנשי " צלב החץ " , ההונגרים אנשי מפלגה נאצית -רופ , גזענית ואנטישמית חלק ש ,

בבניינים

היו חבריה מ

סבתי

עזבה את מאקו כי העיר כבר

והחלה לעבוד כסוכנת בית בביתו של יהודי שהיה בנקאי אמיד . לא הייתה מקום בטוח ליהודים . –ב 19 רץ במ 1944 הושלם כיבוש הונגריה והגרמנים נכנסו לבודפשט מיד .

סבתי

נסגר המעון בו גרו הבנות

. היהודי בסתיו 1944 הודיעו הגרמנים שכל היהודים בגילאי

( סבתי בבית הבנקאי

והן הצטרפו לאמן )

15 - 40 חייבים לצאת מ והתירו לכל אחד מהיוצאים לקחת חבילה קטנה אחת של חפצים . אישיים בשכנות לבנקאי , מקום מגורי משפחת סבתי ובנותיה , גרה משפחה נוספת ש , בה האב היה יהודי והאם נוצר . יהי הם רצו להציל את ושתי בנותיה . לשם כך נדרש סכום כסף גדול ש ניסו הם

בתיהם

סבתי

צלב " אנשי

צלב החץ " הוציאו את היהודים מהבתים .

לעשות זאת עד " אנשי ש

לא אך , לגייס

הספיקו

, מתנדבים יחד עם שוטרים הונגר . ים השוטרים אמרו ל יהודים שאם הם ינסו לברוח הם

כ פעלו

" החץ

יעלימו עין . אבל ש מכיוון הגיעו לאזניהם שמועות שההונגרים המקומיים שגילו יהודים מסתתרים - רצחו אותם . היהודים שגורשו מבתיהם הובלו ל איצטדיון כדורגל ה נאספו שם , קישהוק אלפי יהודים . מי שניסה להתנגד נורה ונזרק לדנובה . משם הסיעו אותם ברכבות משא עד הדייש " ," האלום מקום על הגבול האוסטרי . א הנסיעה רכה בערך יום אחד בצפיפות גדולה ובלי מים . כשהגיעו , ליעדם נמצאו אנשים מתים בכל קרון כש. סוף סוף ירדו היהודים מהרכבת לא התירו להם צלב " אנשי " החץ לשתות מ הנחל ש מי ליד הרציף . לא היהודים בטחו בהם ולא

ניסו לברוח

זרם

הגיעו לשם במשאיות מהגבול האוסטרי ושהו

ןה. תה דכאו

התחנה הבאה אליה הגיעו סבתי ואמי יהי

שם שלושה ימים . משם העבירו את הנשים לרוונסברוק , מחנה ריכוז גרמני ) לנשים הגדול ביותר בגרמניה (, כמאה קילומטר מצפון לברלין . סבתי ואמי הגיעו לשם ללא אחותי . שם הופרדו הנשים מן . הגברים הנשים הוכנסו לאוהל ענק .

2

האוהל במחנה רוונסברוק – צויר על ידי אסירה במקום

שירותים ואת הצרכים עשו

האוהל היה צפוף עד כדי כך ש הנשים נאלצו לישון בישיבה שם היו לא.

. את

בתוך קופסאות שימורים שנ י תנו ל נשים למטרה ז ,ו אותן הניחו בפתח האוהל ו נאספו הן משם

קיבלו גם כן בתוך קופסאות שימורים . באוהל זה שהו הנשים כשבועיים

, האוכל מנה אחת בכל יום ןה ,

. של יהודים אמי סיפרה כי בגלל מנות הלחם המעטות אסירות שה

הגיעו טרנספורטים נוספים

יום בכל

ו

שזה בלתי אפשרי

ניסו לפעמים לשמור חלק ממנו ליום הבא . אך מהר מאוד

הן בכל יום

קיבלו

הן גילו

כי הלחם היה נגנב במהירות . בכל יום מתו נשים באוהל . גורלה של , איבי אחותה של אמי , שלא הגיעה איתן לאוהל , העסיק אותן כל העת אך הן לא הצליחו להשיג מידע כלשהו . אודותיה ביום חורף קר מאוד , כ לאחר , שבועיים הוציאו את הנשים מהאוהל . היו רעבות , חלשות ומוכות כינים . ציוו עליהן להתפשט לגמרי ולעמוד בשורה

מהן

כולן

לעבוד ומי לא . אמי ציינה ש כנערה

ורופאים גרמניים עברו ביניהן ובדקו אותן כדי להחליט מי

כשירה

. מהקור

שחשה במעמד ההוא יה , יתה גרועה יותר אפילו

, צעירה

ההשפלה

ידעו שיש במחנה משרפות ו שבמקלחות לא תמיד זורמים מים . כשלקחו מאיתן

בשלב זה כבר הנשים

בעבר הן היו עדות לא פעם מזלן של סבתי ו , אמי יחד עם

את הבגדים והכניסו אותן לאחת המקלחות הן לא ידעו אם יצאו ממנה כי , לכניסת קבוצת נשים לתוך מבני המקלחות ולא ראו אותן יוצאות . משם

נשים נוספות "שפר " , . עליהן הן יצאו מן המקלח ו תו קבלו בגדי אסירות בפסים , הועלו על משאיות והועברו למחנה אחר , ליד מפעל ל י יצור נשק בשם שפנדאו , שם הן עבדו במשך כחצי שנה . על התקופה במחנה שפנדאו אמי אמרה " : למזלי לא הפרידו ביני לבין אמי כי אני לא יודעת אם הייתי היה משותף לכמאה נשים והיו בו דרגשים בשלוש קומות . לעיתים נאלצו שתי נשים לישון על אותו דרגש בגלל הצפיפות . בכל לילה מתו נשים אחדות במבנה והיו מוציאים את הגופות בתוך שקי נייר גדולים . מקלחות לא היו יהן ו להן כלו לרחוץ רק את הפנים . גם מגבות לא היו . מספר פעמים לקחו את נשות המחנה לרחצה ב בית מרחץ .עירב בלעדיה ." המבנה שבו גרו סבתי ואמי מחנה ב

שורדת

3

גם בתי השימוש היו מעטים מאוד . שני בתי שימוש לכל 300 הנשים שהיו במחנה . תמיד היה צריך לחכות זמן רב כדי לה י . ד מהם ח כנס לא לאורך כל התקופה ש חיו במקום הן לא קבלו בגדים להחלפה והתגרדו כל הזמן בגלל הכינים והפרעושים . בכל בוקר קיבלו פרוס ת לחם עם משהו שנראה כמו גבינה למריחה ובערב קבלו מרק שהיו בו מעט ירקות . כולן השתדלו להגיע א ל הסיר כאשר היה כמעט ריק כ י רק כך היה להן סיכוי לזכות במרק ירקות עם שנותרו בתחתית הסיר . בכל בוקר היה מסדר בשש בבוקר וקצינה גרמניה ספרה את הנשים לפני היציאה לעבודה . אל המפעל ובחזרה הן צעדו ברגל ועבדו משעת בוקר מוקדמת עד השעה שלוש בערך . בכל מבנה ה י יתה קאפו יא , שה הונגריה דוברת גרמנית , המסר שלעיתים דיווחים

שקריים לגרמנים אודות האסירות , כדי למצוא חן בעיניהם ולפעמים הן גם היכו את הנשים ללא כל סיבה . במפעל הנשים עבדו לצד פועלים גרמני . ם אמי ציינה שהפועלים הגרמני ם גילו אנושיות וכשהופעלו

צופרי האזעקה בגלל תקיפה של מטוסים , הם נהגו להרגיע את הנשים ואמרו שסוף המלחמה כבר . קרוב לפעמים הם אפילו הביאו לעובדות מזון . העובדים במפעל לא היו היחידים שגילו אנושיות כלפי האסירות אשר כ. הנשים צעדו ברחובות העיר הן ראו לא פעם נשים גרמניות עומדות בחלונות הבתים ובוכות . אמי אמרה שהיא לא זוכרת סי מנים של שמחה לאיד כלפיהן התושבים המקומיים .

מצד

יום השחרור יום אחד אספו את כל ה

והוליכו אותן ברגל מספר שעות עד ש בשעות ה ערב הגיעו למחנה

אסירות

. שם וברחו

. לברלין כשהאסירות סרבו להמשיך ללכת הגרמנים פשוט השאירו אות ן

בעיר סמו

כה

צבאי

למעשה היה זה סיום המלחמה בשביל הן היו חופשיות . בתי העיר היו נטושים כי התושבים ברחו מפחד הצבא הרוסי . הנשים עברו מבית לבית בחיפוש אחר אוכל ובגדים ן מה. ב צאו גדים ולפעמים גם אוכל מבושל . בינתיים הגיעו הרוסים נכנסו ש , לבתים הנטושים בחיפוש אחרי רכוש ונשים . בין האסירות היו דוברות רוסית והן עזרו לאחרות להסתדר את . ם לאחר שהנשים הצטיידו במזון והחליפו את בגדי האסירות בבגדים שמצאו , הלכו הנשים , , ביוזמתן במשך ימים רבים עד שהגיעו לעיר טשרנוביץ ' באוקראינה , שבה היה מחנה פליטים שנוהל על ידי . הרוסים היו במחנה גם פ ליטים לא יהודים יבינ , הם תינוקות . המחנה היה סגור ואסור היה לצאת . ממנו סבתי אכלה במחנה מזון מקולקל וחלתה בטיפוס . היא אושפזה בבית חולים למחלות מידבקות ואמי ה י יתה מתגנבת אל מחוץ ל , מחנה י וה , מדי יום יתה מקבלת מידע מן האחיות בבית החולים על מצבה של סבתי . לבית החולים עצמו נאסר עליה לה . כנס י אמי נהגה להביא לסבתי אוכל מהמחנה שהיה טוב יותר מהאוכל ש בבית החולים . כדי להשיג מזון משובח עבור סבתי הייתה אמי , חיתולים שהיו מצרך מבוקש במחנה עבור התינוקות , מחבלי כביסה מחוץ למחנה , והיית ה מחליפה אותם תמורת מזון אותו ש , הייתה נותנת לאמה בבית החולים . באחד הימים הודיעו הרוסים במפתיע שהם מפנים את המחנה ומעבירים את הפליטים לרוסיה . סבתי הייתה עדיין מאושפזת בבית החולים ואמי , שלא רצתה לעזוב את אמה , החליטה להסתתר במחנה . הריק כך מצאה את עצמה אמי בודדה לחלוטין במשך שבועיים , כשהיא מקבצת נדבות כדי לקנות לעצמה ולאמה מזון . לאחר שבועיים שוחררה אמי מבית החולים בזכות זריקה יקרה שרופא יהודי בבית החולים המליץ לקנותה ואמי ערכה מגבית בבית כנסת מקומי כדי לרכוש אותה . אמי סיפרה שכאשר אמה שוחררה מבית החולים היא שקלה 25 "ק ג ואמא שלי נשאה א ותה על הידיים , כיוון שסבתי לא הייתה מסוגלת . ללכת , סבתי אמי ויתר האסירות . לראשונה מזה זמן בר

גונבת

ניתן

4

סבתי ואמי הצליחו לקבל סרטיפיקט – אישור לעבור את הגבול להונגריה . למרות שבדרך לבודפשט הסרטיפיקטים שלהן נגנבו הן הצליחו להגיע למחוז חפצן . עם הגיען לבודפשט הן נסעו למאקו , עירו ,י' יוז של . של סבתי לשמחתן מצא ו שם את יוז , י' שהשתחרר קודם לכן ממחנה עבודה , ואת אחות אמי איבי , שאותה חיפשו בכל המחנות שעברו בדרך . בתוך השמחה הגדולה על מציאת אחות ימא ודודי נודע ןהל ימא לש ה שאחות שהתה ב , אושוויץ שם נספו שתי דודות של אמי , דוד שהיה אח סבתי של וילדיהם . סבתי ובנותיה שהו כחודש אצל דודי ולאחר התאוששותן נסעו לכפר שבו גרו לפני . ברצל - טיסה - שגורשו עם שובן לכפר התברר להן בתי שכל היהודים ורכושם ו נמכר לנוצרים במכירה פומבית . מכל יהודי הכפר לא שרד אף יהודי מהדור של סבתי . חזרו רק צעירים יותר , בני גילה של אמי ואחותה . בבית סבתי גר ספר הכפר שנדהם לראותן וסרב להשיב להן את , ביתן בטענה שרכש אותו בכספו . הוא הרשה להן ללון לילה אחד בביתו , על הרצפה , אך הן הבינו שאין להן סיכוי לקבל את ביתן או רכושן בחזרה כי טחנת הקמח הולאמה . התגובה הראשונה שק י דמה את פני סבתי ובנותיה הייתה איך " הצלחתן לחזור ? איך חזרו כל כך הרבה יהודים ?". סבתי ובנותיה הבינו שהמקום היחיד עבורן הוא ישראל , י' יוז . המבוגר בין שני אחיה של סבתי , שכל את בתו היחידה באושוויץ . הוא נשאר בהונגריה מספר שנים ולאחר מכן עלה לארץ . האח הצעיר , , שאנדור נשאר בהונגריה , נישא לאשה נוצרייה וגם ילדיהם , בהמשך , נישאו לבני זוג נוצרים . למשפחה בארץ אין כל קשר אתם . סבתי ובנותיה נסעו לעיר אוי ה )י י Uj Hei ( , שבה הייתה חווה ציונית , שהכשירה אנשים לעבודה בחקלאות לפני העלייה לישראל . בחווה הכירה איבי את מי שמאוחר יותר יהפוך לבעלה הי אוי -מ. הועברו סבתי , אמי ואחות זאגרב ל ה , להמתין לעלייתן ארצה , איבי . אחות אמי , נשארה כדי שם להנשא לבחיר ליבה וסבתי ואמי עלו על " נייה אה כנסת ישראל " בשמונה בנובמבר 1946 , בדרכן לישראל . לאחר ימים של הפלגה בים סוער בתנאי צפיפות קשים , נתפסה ה על ידי

אחיה

אנייה

מתישים

כנסת ישראל " הועברו לקפריסין לאחר התנגדות קשה של הנוסעים , שבמהלכה

. הבריטים " עיס כל נו

נורה ונהרג צעיר מנוסעי הספינה .

" כנסת ישראל " מול חופי חיפה

5

בקפריסין שימשה סבתי כמבשלת במטבח המשותף ואמי עבדה כמטפלת בתינוקות . , כאן , כנראה נזרע זרע אהבתה הגדולה של אמי לתינוקות ולילדים , שבא לידי ביטוי בהמשך . לאחר שהות שנה וחצי בקפריסין הגיע תורן של סבתי ואמי לעלות ארצה . הן הגיעו לעתלית , שם שהו במשך מספר . חודשים זה היה המחנה האחרון . שלהן משם הן נשלחו להכשרה חקלאית בקלמניה בשרון והוכשרו לעסוק בחקלאות .

בת

( משמאל וחבר

) אמא

ה

ולאחר מכן עברו ל קריית אתא . סבתי זמן קצר ולאחר גירושיה , עברה לגור עם

, איבי אחות אמי , ובעלה הגיעו ארצה ובחרו לגור ב חנן תל הכירה אלמן מצפת , נשאה לו , נישואים שהחזיקו

מעמד

בתה איבי בקריית אתא . בתקופת שהותה בקלמניה הכירה אמי את מי שיהיה אבי , בעתיד גרשון רוזנברג . הם נפגשו בפרדס בעת קטיף תפוזים . את השם רוזנברג החליף , אבי מאוחר יותר , . לורדי כשאמי הייתה מספרת את סיפור חייה תמיד ציינה שתקופת קלמנ יה הייתה מהתקופות המאושרות בחייה . לראשונה מזה שנים רבות היא חוותה חיים סדירים , אכלה כרצונה הייתה בריאה והרגישה תחושת שחרור וחופש . אמיתיים

6

1948 הופנו אמי ו בן זוגה על ידי הסוכנות לבית לחם הגלילית . י אמי ס פרה כי כאשר הגיעו לדירה בתוך הבית שהטמפלרים נטשו , הם מצאו על הכירי י ם במטבח סירים ובהם אוכל , אות לכך שהמשפחה הטמפלרית שגרה בבית עזבה אותו כנראה בחטף .

אפריל ב

' קומה ב

הבית הראשון של הורי בארץ , בית לחם הגלילית ,

מימין

הורי נישאו בנהלל בשנת 1949 בטקס צנוע שכלל חופה ושני עדים . הזוג הצעיר נישא ללא חגיגות ובלא בגדי . חתן וכלה

הורי ביום נישואיהם , 1949

7

1957 . אני נולדתי בבית החולים בעפולה , בשנת השלג המפורסמת ,

הורי גרו בבית לחם הגלילית עד

1950 . י אמי ס פרה שאבי הלך בשלג שעות לטבעון , כדי להשיג עבורה משאבת חלב , כיוון שלא הצליחה לה ניק אותי . לאחר הלידה שלי ביקשה אמי לתת לי שם מודרני ולא גלותי . היא התייעצה עם האחות בבית החולים שטפלה בה וזו הציעה לה לקרוא לי . מירה ע , שפירושו כך אמרה , נסיכה . אמי לא ידעה שהאחות הייתה ערבייה וזה היה שמה בערבית . אחותי רונית נולדה בשנת 1957 . לאחר שבע שנים בבית הטמפלרי נבנתה בישוב שכונה חדשה ועברנו אליה , לבית דו משפחתי , למשך שלוש שנים . משם עברנו לקריית טבעון . הורי התגרשו בשנת 1961 . , אמי אחותי ואני עברנו לקריית , מוצקין לגור יחד עם סבתי .

סבתי אלה ואחיה הצעיר שאנדור בביקורו בארץ

תי נפטרה

. חיפה אמי הצטרפה אליהן ועבדה לצדן בס.

סבתי ודודתי ניהלו מסעדת פועלים במפרץ

בשנת י אחותי נ שאה ועברה לרעננה ואמי עברה לעיר בעקבותיה . ברעננה הכירה אמי שכן , שהיה אלמן ממוצא הונגרי , בשם אמרה בלאו ונשאה לו . הם חיו חיים טובים ונעימים יחדיו . אמי עבדה כמטפלת גם ברעננה , תחילה ב טיפלה ילדים שלי ושל אחותי אחר לו מכן טיפלה ב ילדים אחרים . היא נודעה כמטפ ל ת מיתולוגית בזכות ההבנה הנדירה שהייתה לה לנפשם של ילדים . תמיד זיהתה בכל ילד את הצרכים המיוחדי - ם שלו מה משמח אות ו ומה מעניין . אותו כל הילדים בהם טיפלה אהבו אותה אהבה עזה . אמי סיפרה לי , , בהומור כי בעודה מטפלת בילדי זוג מן הקריות סיפרו לה בני הזוג כי הם חושבים ת ילד הבא לע נוסף , לעולם אך זאת בתנאי ש אמי תתחייב ל שמש כמטפלת שלו . מאמי קיבלנו מסר מאוד חשו ,ב שהיא העבירה לנו במילים ובמעשים , והוא שאשה חייבת לבנות את עצמה כך שתוכל לעמוד ברשות עצמה , מבלי להיות תלויה באיש , , כלומר שחייבים לרכוש השכלה ומקצוע . , כיום , אמי שכבר אינה בריאה וחיה עם מטפלת , מוקפת בבני משפחתה שגרים בקרבתה : , בנותיה נכדיה וניניה אוהבים ש ומוקירים אותה ומבקרים אותה לעיתים תכופות . 1979 . אמי החלה לעבוד כמטפלת בתינוקות .

8

חוה של אמנו

ביום הולדתה ה – 75

( מאחור

) דניאל

,

נעמה , יואב , מירה ע, אילה

: מימין דודי ורעות , ילדיה של אחותי רונית , , חוה , רונית

9

הפורמט הדיגיטלי שלי

כל הזכויות שמורות לאתר הפורמט הדיגיטלי שלי - יוסי קווטינסקי אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר בפרסום זה

יש לקבל אישור מהפורמט הדיגיטלי שלי לשימוש בחומר בפרסום זה

עיצוב, הפקה והוצאה לאור אתר הפורמט הדיגיטלי יוסי קװטינסקי תקשורת רק ױרטואלית אני כבד שמיעה yoqva@inter.net.il אימײל: 052-6770011 . טל

easyflip4u.com

https://www.easyflip4u.com/easyflip-holocaust-stories