סיפור חיים - סיפורה של רחל סגל

חורף 1143 היה חורף קשה . מידי פעם הלכתי לבקר את אחו ת י שפרינצה . הגשנו בקשות

ויזה לרוסים כדי לעבור דרכם לארץ ישראל . כל הזמן הזה חיינו בפחד מפני הבאות ודאגה

למשפחותינו .

יום אחד הגיעה תשובה חיובית . כתבתי לאחי יעקב שישתדל להגיע לווילנה כדי שנוכל

ל אבל צערי הוא הגיע ימים אחדים אחרי נסיעתי ושוב לא ראיתיו לעולם .

להפרד ,

לפני נסיעתי עוד הספקתי לנסוע לעיר פוני ' בז כדי להפרד ממנחם . הפגישה היתה מרגשת

ביותר והפרידה קשה מאד . אבל עם כל הכאב על שאני משאירה את יקיריי מאחור שמחתי

. ביתי

, ארצי

שאני נוסעת לארץ ישראל ,

נו מזחלה עם סוס ונסענו אל תחנת הרכבת . בתחנה פגשתי

ירדנו למטה אל סופת שלג רעצ ,

חברים אחרים . הרכבת הגיעה ונפר דתי משפרינצה , אחותי האהובה . הייתי מבוהלת . פתאום

, אני רחל הקטנה , מפלסת לבד את דרכה בעולם אכזרי .

שם חיכו לנו אנשי התנועה ש ליוו אותנו לשדה התעופה . שעות חלפו

הגענו לקובנה , ליטא שב

כי המטוס לא יכול היה להמריא בשל סופת השלגים . עם שוך הסערה עלינו על המטוס הקטן .

ה גענו למוסקבה . שיכנו אותנו במלון יפה מול הקרמלין , אכלנו ואפילו ראינו הופעה . למחרת

סיירנו במוסקבה . אני זוכרת שהייתי המומה לראות את כל פושטי היד שהיו שרועים על

המדרכות ותהיתי איך יתכן הדבר במשטר סוציאליסטי שבו אמורים לדאוג לכולם . בערב

הלכנו להצגת תיאטרון באיד ', יש שני קונילמל ,' ונהנינו מאד .

כלכת ומחניקה . אבל

הנסיעה לאודסה היתה ארוכה קשה . הרכבת היתה אטית ודחוסה ומל ,

בכל מקום שאליו הגענו חיכו לנו אנשי הג ' וינט שדאגו לכל מחסורנו .

הגענו לאודסה ומיד עלינו לאנ י יה בדרכנו לארץ ישראל דרך טורקיה . הים היה סוער , אנשים

מצד אל צד והקיאו .

הטלטלו

הגענו לאיסטנבול מותשים . הכניסו אותנו לפנסיון קטן ש בו שהינו שבועיים , מנוחה שהיתה

חיונית מאד אחרי טלטולי הדרך ותלאותיה . המלחמה היתה רחוקה מאתנו . לא ידענו דבר .

לק משם נ חנו לבניין ישן וחשוך , מוזנח ועלוב . מאוחר יותר הסתבר ש בטעות שיכנו אותנו

ב בית זונות והעבירו אותנו למלון . נשארנו שם שבועיים , ונציג הג ' וינט דאג שלא יחסר לנו

קניתי לי מזוודה קטנה שבה אוכל לשים חפצים אישיים קטנים ,

. דבר בדמי הכיס שקבל

תי

בנוסף למזוודה הגדולה שלקחתי מהבית , שבה הי ו כל המסמכים ו אלבום התמונות

המשפחתיות . שלי

13