סיפור חיים - סיפורה של חיה וולך

סיפור חייה של חיה וולך ( מונדריאן ) מבסרביה

" לא איבדתי את התקווה "–

" גם בזמנים הקשים ביותר , כאשר נדדתי לבדי , חסרת כל ורעבה עד מוות , ברחבי ברית המועצות לא , איבדתי את התקווה : התקווה שיום יבוא והמלחמה תסתיים , התקווה להתראות עם יקירי , והתקווה הגדולה להגיע למחוז , חפצי לארץ ישראל אליה שאפתי לעלות כבר מנעורי ." כך אומרת לנו חיה וולך כאשר אנו מראיינים אותה בביתה הנאה ברעננה , בנוכחות שתי בנותיה , שולה וחגית . חיה בת תשעים ושלוש וחצי ( היא מקפידה להדגיש את החצי )... , אשה משכילה , יודעת שפות , אוהבת אדם ובעלת חוש הומור , לנו את סיפור חייה בקול נמרץ ובאופן מרשים , אף על פי חיה נולדה בעיר אוריב שבחבל בסרביה ( כיום הרפובליקה של מולדבה ) בשנת היה חבל הארץ הזה שייך לרומניה , ואילו עד תום מלחמת העולם הראשונה היה בתחום באזורי גבול אחרים , שעברו מיד ליד , גם כאן נקראה העיר בשמות אחדים : , ב אורגיי , אורחיי ברומנית . שפת דיבורם של יהודי העיר הייתה בעיקר יידיש והם ראו עצמם כיהודים רוסים בהשתייכותם התרבותית והלשונית , למרות שבתקופת השלטון הרומני , בין שתי מלחמות הע ולם , למדו ודיברו גם . רומנית 3291 ; באות ה תקופה . רוסיה כמו , ברוסית , האב , שלום שמשפחתו הענפה התגוררה בעיר , היה בעל תפילה וחזן ועסק גם במסחר במוצרי קוסמטיקה , לשם הפרנסה . להוריה נולדו ארבעה ילדים , שני בנים ושתי בנות , בהפרש של שלוש שנים בין אחד לשני : ישראל , , הבכור , אברהם . חיה וחנה המשפחה הייתה ד תית מסורתית , לא חרדית , ובבית חגגו את כל חגי ישראל , שמרו על השבת ועל דיני הכשרות , אבל נהגו במתינות ובפתיחות . חיה נזכרת בערגה בניגוני התפילות של אביה ובזמירות ; השבת כאשר אני מבקשת ממנה , היא נענית ברצון ובשמחה לשיר לנו כמה מן הנעימות הזכורות לה , ואנו נהנים מא וד מזמרתה וגם מפניה המאירים באור הז י . כרונות " בית הורי היה בית ציוני והשאיפה לעלות לארץ ישראל פיעמה תמיד בלב בני המשפחה , אף שלא הצליחו להגשימה . תמיד התגא י נו בכך שדודי ( מצד אבא ) היה ציר לקונגרס הציוני הראש ! ון שפת הדיבור בבית הייתה אמנם יידיש , אבל ידיעת העברית הייתה חשובה מאוד להורי , ולכן , כאשר נפתח בעיר בית ספר עברי של רשת " , " תרבות נשלחתי ללמוד בו . לצערי למדתי בו רק ארבע שנים , ואחר כך נאלצתי להמשיך את לימודי בגימנסיה רומנית , אבל השורשים הללו שנ י טעו בי באותן שנים ראשונות – השפה העברית , התרבות וההיסטוריה אנש, ו פירות והשפיעו על כל חיי ." אני זוכרת " , אומרת חיה , " שבביתנו התארחו הרבה סופרים עבריים , בני העיר או האזור , ואווירת הבית הייתה ספוגה באהבת השפה ובאהבת ארץ ישראל ." אני שואלת אותה מנין העברית המשובחת שבפיה והיא מספרת : ישז כרונה בוגד בה , לעיתים , לגבי פרט זה או אחר . אמה של חיה , שרה פיינברג , נולדה בעיר קישינ , )נבי קיש(ב ו בירת בסרביה , ובאה לגור באוריב , המרוחקת מעיר מולדתה כ – 04 , מ"ק בעקבות נישואיה לשלום מונדריאן , בן המקום . האם הייתה אשה חכמה , , משכילה אוהבת ספרות ובעלת ידיעות במתמטיקה , וניהלה בית מכניס אורחים ושוקק . פעילות

מספרת

בשנות נעוריה הייתה חיה חברה פעילה ומסורה בתנ ועת הנוער " גורדוניה " שבעיר מגוריה , שימשה כמדריכה וכרכזת והתכוונה לעלות לארץ ולהצטרף לקיבוץ , כמו רבים מבני משפחתה שהצליחו והספיקו

1