סיפור חיים - סיפורה של עדה לזר
. תבואה
וד ובנם חיפשנו מסתור כל הזמן . הסתתרנו באס
הד , הדודה
חלפו חודשים נוספים .
מי
ו נביחות כלבים , יריות וצעקות בגרמנית . נכנסו אוקראינים
יום אחד , לפנות בוקר ענ שמ ,
איפה היהודים שלך '? הוא אמר שאין אצלו יהודים . הפכו הם
וגרמנים עם בעל הבית וש ' ,ואל
התינוק
אתנו א ם צעירה ותינוק . ה
שלנו דקרו בכידונים היו .
את האסם ו את חביל
ת הקש
להשתיק בכי . ו אמרו לה להפסיק , אבל
התחיל לבכות ואמ ו התחילה לחנוק את התינוק כדי
היא החזיקה את התינוק עד שהגרמנים הלכו .
שה במקום אחד וכך '?
ימותו יש
' , ענתה היא
התינוק מת .
חזרנו אל הגטו . חודשים חלפו , היה קשה להתקיים . אפסנו אצל כפר יה גויה דברים בעלי ערך
שהיו שייכים לנו ומדי פעם מכרנו אותם תמורת מוצרי מזון .
התחילו לצמצם את השכונה היהודית ולהכניס אליה את כל היהודים שגרו בשכונות אחרות ,
היודנראט , וסמכנו עליו שישמור עלינו .
. אותנו קבלנו חדר בבניין גדול לראש שייך שהיה
ובהם
. שלה קיבלנו מבוא כניסה ו מיטה אחת
כל משפחה קיבלה חדר בהתאם למספר הנפשות
דלתות שהובילו לחדרים גדולים יותר , שבהם היו משפחות אחדות
משותפת לארבעתנו היו .
בכל חדר . היינו מרוצים שאנחנו בין יהודים ושאנחנו בבניין בטוח שיש בו מרתפים .ֶ נ
אמר לנו
שיש בבניין שבעה מרתפים ו ש הצעירים החליט ו לעשות מהם בונקר ים . במשך הזמן
התחלקנו לקבוצות צפופות ב בונקרים השונים . סגרנו את הכניסות הראשיות למעלה ומתחת
עץ גדול הי ת ה הירידה אל הבונקרים .
לקרש
התרוצצנו בבהלה כל ,
'! החוצה
בוקר אחד שמענו נביחות כלבים ו קריאות בגרמנית , ' יהודים ,
כיסינו את עצמנו בקרשים . התברר שאחת הנשים לא
שלו של הבונקר ו ,
לחלק רץ אחד
הספיקה להגיע בזמן והגרמנים תפסו אותה . הם גם היכו את אנשי המשטרה היהודית ו אחד
מיקומו של אחד הב ונקר ." ים
מהם נשבר בעינויים ומסר
את
הטרנספורטים
אבל הרוח לא נשברה " . גם במצבים הקשים ביותר קיווינו שננצח .
שמענו על
אבל לא האמנו שהם נוסעים למחנות השמדה . תמיד האמנו שהגרמנים לא יעשו את זה .
ישלחו אנשים למחנות עבודה בתנאים קשים וללא אוכל , אבל לא ל מחנות מוות .
אולי ש
המשכנו לקוות שכל מה שהגרמנים רוצים זה כוח עבודה . כל הזמן אמרנו ש נמכור את הרכוש
, רבים מהם עזרו .
איכרים יעזרו ואכן .לנו
, שנשאר המלחמה תסתיים מתי שהוא ונש , שה . רוד
ילדים היו צריכים להתבגר מאד ולהבין מיד מה שהמבוגרים הבינו . מצבי היה שונה . מרגע
שלא אראה את אבא ואמא כמעט השתגעתי . לא דיברתי . גזרתי על עצמי שתיקה .
שהבנתי
, רשרוש כל דפיקה בדלת ,
בכיתי בלילות כשאף אחד לא ראה . היה לי רעד תמידי כל . בגוף
נביחת כלב , גרמו לי לרעוד . בתחילה חשבו שאני קודחת מחום . אף אחד לא יכול היה
כל
, הקטנים להיות גדולים ,
לעזור לי להתמודד עם המצב הנורא הזה שנכפה עלי . דרשו מא ,תנו
9
Made with FlippingBook flipbook maker