סיפור חיים - סיפורה של עדה לזר

הוקם בסקאלאט גטו , ועדה נשארה בו עם

עם פלישת הגרמנים למזרח פולין ב - 1141

הדודה רצתה ללכת לראות את הצבא הגרמני .

ק ֶ דודה ובנם מאר - רישו בן ה -10 " .

, דודתה

ה יא אמרה שאנחנו נאהב את העם התרבותי וההומאני הזה , ושהיחס שלהם אלינו יהיה טוב

מזה של הצבא הרוסי . היא אמרה שאין לנו מה לחשוש מהם .

כששניהם בוכים

ק ֶ היא יצאה אל הרחוב וכעבור חצי שעה חזרה בריצה עם בנה מאר , רישו -

וצועקים שעלינו לברוח ולהתחבא . התחיל ויכוח . אנשים א מרו שבבית אין מקום להתחבא

מפני שבעל הבית מכיר כל פינה בבית וילשין עלינו . מישהו אחר הציע לברוח לכפרים

בסביבה . עד רדת החשכה הסתתרנו אצל גוי שידענו שלא ילשין עלינו . בלילה חזרנו הביתה

ומצאנו שהכל פרוץ ובזוז ודברים זרוקים על הרצפה בכל מקום . אבל את הדברים בעלי ה ערך

מסרנו עוד קודם לכן לידידים גויים , ועד סוף המלחמה הם מכרו אותם ושלחו לנו את הכסף

לקיומנו . הדודה הבינה מהר מאד שזו איננה אותה גרמניה , לא אותו עם תרבותי .

התחילו להתפרסם הודעות בדבר איסורים שונים , ואת כל יהודי

על לוחות המודעות בע

יר

העיר כינסו בגטו .

המשטר ה הגרמנית התמקמה בבית יתומים יהודי בשכונה " . בחצר בית היתומים היתה באר

מים שממנה כולם שאבו מים . אחרי זמן מה התפרסם איסור , בין שאר האיסורים , גם על

שאיבת המים . ואז נכנסתי לתמונה וגיליתי יוזמה . הייתי ילדה בלונדית , בעלת צמות ארוכות

ועיניים כחולות , קטנה ורזה , ולא נראיתי אפילו בת עשר . הסתובבתי בשכונה בלי הטלאי

, הצהוב ולא ידעו שאני יהודיה . וכך הלכתי יום יום ושאבתי מים מהבאר בדליים כבדים להביא

עד שיום אחד הלכתי עם אסל הדליים על הכתפיים מחצר בית היתומים אל

ליהודי הע . הירי

עבר שער הגטו , ושמעתי מאחורי קולות צחוק וצעקו . ת אחד השוטרים הגרמנים ירד ממגדל

ושפך עלי

השמירה שלו , לקח ממני בכוח את הדליים וצעק עלי ' , את נותנת מים ליהודים ?! '

. מי קרח מאז לא יכולתי לחזור לבאר הזאת ."

את תכולת שני הדליים ,

- ליאון אריה וייסטאוב , עבד

יהודים לא מעטים הצליחו לברוח מהגטו אל כפרי הסביבה . , הדוד

ניים שילמו לו במוצרי מזון ָ אשר בשל ע . יום אחד החליט אף הוא

עבור הכפריים באזור ,

לברוח עם אשתו , בנו ועם עדה הקטנה אל אחד הכפרים הפולנים הידידותיים , שאליהם

הגרמנים טרם הגיעו .

" בעל הבית הכין לנו מקום מסתור בבונקר ליד היער . הבונקר היה כמו מחילה לבעלי חיים .

חיינ ו כמו עכברים בעומק של שלושה מטרים מתחת לפני האדמה .

אני הייתי יוצאת מידי פעם לכפרי הסביבה וגונבת קליפות תפוחי אדמה , , חזירים ל שהיו מזון

משקתות של החזירים . אני זוכרת שלקראת חג המולד , עונת פיטום החזירים , היו הקליפות

עבות במיוחד .

0

Made with FlippingBook flipbook maker