סיפור חיים - סיפורו של אשר קלר

המשך המסע לאוסטריה כלל הליכה לעבר רפסודות, שלקחו אותנו לצד השני של הדנובה ומשם מסע רגלי של כ- 300 ק"מ לאוסטריה. הוכנסנו לתוך סירת משא פתוחה, עשויה ברזל ובתחתיתה קרח, תחת שמירה כבדה, שלא נברח, אבי ואני עמדנו חבוקים במטרה להתחמם. בקטע ההליכה הזה לעבר הסירה קפצו אנשים למים במטרה להתאבד...אבי מלמל בבוקר: 'לו היה לנו בקבוק עראק' ולפתע הבחנתי בבקבוקון קטן, שנשכח כנראה ע"י נוסע לפנינו, מלא בחציו בעראק. צעדנו כל יום כעשרים ק"מ. בלילות היינו עוצרים בעיירות קטנות. באחד הלילות הכניסו אותנו למגרש חשוף למכירת סוסים, גשם שוטף, ואני עמדתי חבוק עם אבי ושמיכה דקה מעלינו. בבוקר ראיתי שבע גופות מונחות סביבנו וחיילים בועטים בגופות בניסיון 'להעיר' אותן. המשכנו בדרך, ללא המעילים והשמיכות הספוגים מים. בלילה אחר הוכנסנו לדיר חזירים, שם רווח לנו מעט למרות הריח, כי היה יבש בפנים. ואז הגיע הלילה המיוחד! הגענו מאוחר לאסם גדול, כשאני מנסה לגשש את דרכי בחושך שמעתי צעקה 'אידיוט! דרכת עלי!' היה זה קול אחיותיי אווה ואילנה! לנשים שבקבוצה אפשרו, תמורת סכום כסף, לעלות לקומה השנייה באסם. לא עבר זמן רב והגג קרס. במפגש הזה בני המשפחה שוב ביחד. אווה, אחותי, תפסה יוזמה ומצאה סוס ועגלה, אספה מהאנשים את המטלטלים המועטים שנותרו להם והעמיסה על העגלה. אנשים לא יכלו לשאת דבר בידיהם. הגענו לגבול אוסטריה, ההונגרים העמידו אותנו בשורה וביקשו שנוציא את התכשיטים ואת הכסף ההונגרי שברשותנו. אף אחד לא נענה. התגובה של ההונגרים הייתה: 'בכל מקרה לא תזדקקו יותר לכסף', קיללו ועזבו את המקום. הובילו אותנו למגרש כדורגל שבו ניצבו כמה שורות של יהודים. ראיתי כומר מסתובב לידם. הסתדרנו גם אנחנו בשורות של שישיות. בקושי עמדתי על רגלי, הדיזנטריה שבה חליתי החלישה אותי מאד. הכומר נגש אלינו והכריז: 'למי שיש מכתב הצלה כלשהו, מהוותיקן, או מהשוודים, שיצעד קדימה'. בלי לחשוב פעמיים עשיתי צעד קדימה כשאני מסביר לכומר שהיה לנו מכתב כזה שאבד. אחיותיי, אווה ואילנה, עשו גם צעד אחד קדימה. אבי שחשש מהשקר היסס אבל הצטרף אלינו. צרפנו גם את לילי, בתו של רופא המשפחה שלנו מבודפסט, והלכנו אחר הכומר לאחד הצריפים כשהוא פוקד עלינו לא לצאת מהצריף. בצריף כבר המתינה קבוצה של כמה עשרות יהודים. קיבלנו בערב תה ופרוסת לחם. טעמה של הפרוסה, לאחר חודשיים של רעב, היה מדהים.

4